יש חוויות ורגעים, שרק מיצר ולחץ יכולים לספק. נוכחתי בחוויה שכזו השבוע, חוויה שהתרחשה בין אב לבתו רגעים לפני חופתה.
ביום שני הוזמנתי לבוא ולהשתתף בחתונה מצומצמת מהסוג המאוד פופולרי בימים טרופים אלו: היה זה הלילה האחרון בו היה עוד מותר לכנס יחד עד 50 איש.
חתונה מרגשת בחצר בית חב”ד שבציריך.
דבורה לאה, בתו של עמיתי וידידי הרב שלום בער רוזנפלד, נשאה לשמואל, בנו של ידידי הרב יצחק משען מברזיל.
ידעתי קצת גם קודם לפני ולפנים על הלבטים סביב החתונה. הרב שלום בער ורעייתו חני שתפו אותנו בדילמה שלהם בקשר לקיום ומיקום החתונה, כשהקורונה רק החלה להתפשט בשוויץ.
ידענו גם כמה הכלה מתכוננת וכואבת. כמה אכזבות, עליות, מורדות, בלבול ואי וודאות מטלטלת היא חווה בכל הקשור למה שאמור להיות היום הכי גדול שלה, היום אליו היא מחכה ומצפה מאז שהתחפשה בפעם הראשונה לכלה בילדותה.
בסופו של דבר נקבעה חתונה מהיום למחר, ליום שני האחרון.
כמעט כל המשתתפים היו בני משפחה ואני שאינני, נבחרתי להיות עד בחופה.
ואז הגיע הרגע המדובר.
ההורים הוליכו את החתן לחדר הכלה תוך ניגון ׳ארבע בבות׳ המרטיט תמיד ובמיוחד באירוע שכזה.
החתן מכסה את פני הכלה וזה הרגע שאבי הכלה נגש לברך את בתו, סומך הוא את ידיו על ראשה ואחרי רגע גם את ראשו. כך למשך זמן ארוך.
הקהל, שמורכב מאחים ואחיות של החתן והכלה, שר ומנגן, ואבי הכלה עודנו מדבר אליה אל בתו, ראש אל ראש כאילו הם לבדם באולם, גם בעולם.
מאוד התרגשתי, אבל יותר מכך הסתקרנתי.
מה הוא אומר לה שם? מה אומר אב לבתו שחתונת החלומות שלה נגנזה והיא מתחתנת מעכשיו לעכשיו בחצר ביתה?
האם הוא מבטיח לה פיצוי? שמא אמר לה שיעשה לה חגיגה גדולה בשעה שש אחרי הקורונה?
לא התאפקתי, נגשתי אל שלום בער אחרי החופה ושאלתי: מה אמרת לה שם? מה הבטחת לה?
צילום: collive
אתם צריכים להכיר אותו, את הרב שלום בער. הוא אינו איש מחוספס. יהודי רגשן, אמיתי, טוב ורגיש הוא עד מאוד. רגע אחרי שהוא נדהם מהחוצפה שלי, עיניו זגגו והוא אמר בתוקף רך: “מה להבטיח? איך להבטיח? איזה שטויות? מישהו יכול להבטיח היום למישהו משהו?
“אמרתי לה את האמת הפשוטה והיחידה שהותירה בידנו הקורונה: ‘דעי לך מיין קינד, שהאבא האמיתי שלך הוא הקב”ה והוא אוהב אותך ורוצה רק את הטוב עבורך. הוא זה שכיון את הכל כך, שיהיה בדיוק לטובתך. דער אויבערשטר איז א גוטער מיין קינד, הוא טוב, הוא נותן טוב ויתן לך טוב נראה ונגלה בכל ימי חייך”.
לא יכולתי לעצור את הדמעות אל מול האמת הזכה הזאת. לא דמעות של שמחה, בוודאי לא של עצב, היו אלו דמעות שבאות כשמישהו נוגע לך בנקודת האמת של נשמתך.
הלואי שהצלחתי להעביר לכם מעט ממה שחוויתי.