כשאני מתבונן על התפשטות מגיפת הקורונה וצעדי ההתייחסות של הציבור החרדי מול האתגר, יש לי המון תובנות והבנות שאני רושם לעצמי, ואולי עוד חזון למועד לדון עליהם בפרהסיה.
אני כולי כבוד וגאווה לאחריות ושיקול הדעת של בית היוצר שם גדלתי, וההכרעות של רבותינו הבד”צ של ‘העדה החרדית’ בירושלים.
הבד”צ לרגע לא זלזלו במגיפה, מיד עם התפשטותה. כבר בערב ר”ח אדר הם קראו לימי תפילה והוספת מזמורים, כדי לעורר רחמים. לפני תענית אסתר קראו להוסיף עוד תפילה, רחמים ותחנונים. הראב”ד קרא לומר תפילת אבינו מלכינו אחרי התפילה.
בשבוע שעבר, עם החלטות הרשויות על הגבלות אזרחיות, מיד קראו לרופאים ומומחים, יועצי רפואה ובעלי הבנה בתחום, כדי לשטוח בפניהם את התמונה הרחבה.
שלושה ימים של דיונים ומשלחות, שמעו דעות מכולם, חקרו ודרשו אחרי כל הוראה של הרשויות ושל הנהגות הציבור, גם הקשיבו להוראות והנחיות של רבנים ראשי ישיבה ואדמו”רים מכל חלקי ורובדי הציבור, בארץ ובעולם – והשיא היה בדיון ארוך מכריע ומורכב ביום ראשון בביתו של הראב”ד.
הופיעו בפני הבד”צ גם נציגי השלטון, ממשרד הבריאות, מחוז הבריאות העירונית, נציגי בתי החולים ויועצי רפואה, לצד מחנכים ורבנים, וההוראות שיצאו בהכרעת הגאב”ד, הראב”ד והבית דין צדק הן ברורות: לציית לכל ההוראות הממשלתיות, לצד שמירה על המשך לימוד התורה בכלל ושל תשב”ר בפרט.
ככה מקבלים החלטות, זוהי דוגמה לאחריות תורנית מושכלת ומסורתית, כבוד לבית היוצר שם גדלתי, ועליה השקעתי את מיטב שנותי והעשייה שלי.
•
אני גאה בפעילות שלי ב’העדה החרדית’. שנים רבות הקדשתי בחיי לפעילות במסגרת ‘העדה’, והאמנתי בעשייה הברוכה שהייתה לי במסגרת אידאולוגית זו, המושתתת על השקפה בנויה וצרופה, בנין מפואר ומסודר של אידיאות מגובות במקורות קדומים ואהבת ה’ ויראה צרופה, בהכוונת גדולי תורה והוראה.
ככה מתקבלים הכרעות הרות גורל בעם היהודי. גם הוראות ציבוריות בבסיס הדי. אן. איי. של העדה החרדית התקבלו כך, לפני 72 שנה, לפני 30 שנה, לפני מאה שנה, והשבוע.
העדה החרדית מורכבת ממספר זרמים אידאולוגיים. אחד מהם – חוג פרנקפורט והרש”ר הירש – היה פעם מאוד דומיננטי ב’העדה’. כיום אין להם נציגות, וזרמים אידיאולגיים אחרים די מכתיבים את הכיוון, אבל מסתבר, שיש ל’העדה’ גנים טובים, ורוח הטהורה של מייסדיה נותן את אותותיה גם עם חילופי. דורות, הגוונים והסגנונות.
נ. ב. מותר לחשוב אחרת, וגם לי יש השגות שונות בפרשיות רבות, אבל מצאתי לנכון לעורר נקודה זו.
שמואל חיים פפנהיים כיהן כעורך ביטאון ‘העדה’