אם הייתי צריכה לבחור כותרת שתסכם את היממה האחרונה אני חושבת שהמדויקת ביותר הייתה System Error.
העולם בקריסה, הכלכלה בקריסה, הממשלה בקריסה ואני בקריסה. אני פגועה כל כך פגועה שהמילים שלי נעתקות מפיהן. חסומות לגמרי.
בחיים לא האמנתי שאסתכל בפרצופו השמח של בעלי וארגיש בושה. אני מתביישת. מתביישת שהמנהיגים שלנו סטו מהדרך בכזו עזות. שנתנו חופש ודרור לאויבינו. ששמחים בהמלצתם.
לא בחרתי בך גנץ. אולי הייתי בוחרת לו הייתי יודעת מה מסתתר מאחורי שנאתך היוקדת לראש הממשלה שלנו. אולי עוד הרבה כמוני היו נותנים בך אמון אילו היו יודעים שאכן תנהיג אותם בגאון.
אני מקווה שעכשיו איש לעולם לא יצביע לך. אתה איש עלוב ושפל. לא מגיע לך שיעיפו אפילו מבט חטוף לעברך.
אני כל כך פגועה שנתת להם, לתומכי הרוצחים של בעלי ושל עוד מאות יהודים, דם מדמך, פשוט נתת להם לגיטימציה. תראה לאן השנאה יכולה להוביל בני אדם.
בעוד כמה ימים אעמוד לבד עם ששת ילדיי ואחגוג את יום ההולדת השלישי של בניהו שלי התינוק, שחי יותר זמן בלי מאשר עם אבא.
אעמוד שם ליד קברו של רזיאל, שנרצח רק מפני יהדותו, יחד עם כל המשפחה, אגזוז את שערותיו ואתפלל שלא תראה לעולם את הכתר. לא מקרוב ולא מרחוק.
פשעת גנץ. אתה וחבר מרעיך. ואין לזה תקנה.
אני יוצאת להפסקת פייסבוק בלתי מוגבלת. מניחה כאן את כאביי ואולי אשוב מחוזקת. אין לי לב למשחק הזה יותר.
