מה אנחנו יודעים לגבי המצב בישראל?
א. הקצב היומי של הנדבקים בעלייה (לא טוב)
ב. ישנה אי-ודאות לגבי היקף ההידבקויות בכלל (לא טוב)
ג. מעט מאד מקרים “לא מוסברים” (טוב)
נכון לאתמול בלילה בחצות היו בישראל 193 נשאים ידועים של נגיף הקורונה. הנתון היותר משמעותי הוא שרק אתמול – בשבת, התגלו 50 נשאים חדשים. זאת, לעומת קצב יום של 4-10 נשאים חדשים ביום, לפני שבוע.
המשמעות היא שהקצב עולה. אלו אינם חדשות טובות. יש משהו נוסף שמטריד כמעט את כל מדינות העולם – איננו יודעים באמת כמה נשאים קורונה יש כרגע בישראל.
אנחנו יודעים על 193 נשאים, אולם ייתכן שיש 250, 700 או 2000 שאיננו מודעים להם.
ישנה נקודת אור משמעותית: נכון להיום, כמעט כל 193 הנשאים הידועים לנו – אנו גם יודעים כיצד נדבקו. זה סימן מעודד.
בשורה התחתונה: פשוט איננו יודעים את מספר הנשאים בישראל. זו בעיה וזה המצב.
•
איך ממגרים את המגיפה?
א. התנהגות הציבור (ריחוק זה מזה, הגיינה)
ב. זיהוי נשאים ובידודם.
ג. צמצום ודילול כלל הפעילות בישראל
התנהגות הציבור: בראש ובראשונה, ישנה אחריות אדירה של הציבור עצמו. אני חייב לומר שהציבור הישראלי מתנהג בצורה אחראית וטובה. יש לנו עם נפלא.
אתם כבר מכירים את הכללים: רחיצת ידיים מרובה (6-10 פעמים ביום. 20 שניות בכל פעם), לא לוחצים ידיים, נזהרים במגע עם משטחים מרובי חיידקים (ידיות, מקלדות וכד), ריחוק 2 מטר זה מזה.
זיהוי נשאים ובידודם: הדבר השני הוא זיהוי מהיר של חולי קורונה באמצעות בדיקות, והעברתם לבידוד במלוניות. נכון לעכשיו אנו בודקים כ600-700 אזרחים ביום.
זה איננו מספיק. עלינו, לדעתי, להגיע לכ-10,000 ביום כדי באמת לאתר את מירב נשאי הנגיף.
הממשלה, על כל זרועותיה, פועלת בשעות אלה להגדלת היקף הבדיקות.
זה מאד מורכב כי יש ביקוש עצום בעולם לערכות בדיקה, ואין מספיק. אך יש לנו כיוונים יצירתיים בעניין.
•
מה עושים עם אדם שנמצא שנושא את הנגיף:
עד כה, רובם אושפזו בבתי חולים בבידוד, בחדרים מיוחדים מבודדים, עם מצלמות ומעקב צמוד.
אך לא נוכל להמשיך בכך. עם התגברות מספר החולים היומי, גם אין בכך הגיון. כ-80% מנשאי הנגיף מוגדרים כ”חולים קל” (Mild). רובם ממש מרגישים בסדר, ויעברו את התקופה ללא שום בעיה.
אסור לבזבז את את חדרי הבידוד בבתי החולים על נשאים קלים שמרגישים מצוין. צריך לשמור את בתי החולים, לאותם נשאי קורונה אשר חולים ממש בדלקת ריאות ובקשיי נשימה וגם לחולים אחרים במחלות רגילות.
אך גם הנשאים “הקלים” חייבים להיות מבודדים, על מנת שלא להדביק אחרים.
תקופת האישפוז-בידוד היא בין 4-6 שבועות. רק לאחר שהם נבדקים ונמצאים “נקיים” מהוירוס – פעמיים בהפרש של 48 שעות – פלוס עוד כמה בדיקות, הם יכולים לצאת הביתה.
אז מה עושים עם הנשאים ה”קלים”?
שתי אפשרויות: אישפוז ביתי או “מלוניות הבראה קהילתיות”.
אישפוז ביתי -משמע, להיות בחדר מבודד בבית, בלי להתקרב לבני המשפחה, כך משך 4-6 שבועות. להערכתי, ועל סמך השוואה למקומות אחרים בעולם – זה כמעט בלתי אפשרי.
בסבירות גבוהה החולה ידביק את שאר בני ביתו. כך היה בדרום קוריאה ובסין. גם מאד קשה להעניק לאנשים אלו בקרה רפואית, ומעקב.
וממש קשה לבן אדם להיות “תקוע” לבד בחדרו משך 5 שבועות (תשאלו את האנשים אשר שהו שבועיים בבידוד מונע, לאחר שחזרו מחול).
לכן, העדיפות והדרך שאני מוביל היא מלוניות הבראה קהילתיות.
נתתי הוראה למערכת הביטחון להקים עוד השבוע 3 מלוניות כאלה: בצפון, במרכז ובדרום.
מלונית כזו יכול לארח כ-500-1000 נשאי קורונה במצב טוב. היא נועדה ל-80% מהנשאים שלמעשה אינם סובלים, ורק מוכרחים להיות בבידוד משך כ-5 שבועות.
להעביר את הזמן.
נשא קורונה אינו יכול שוב להדביק נשא קורונה, אז אותם מאות נשאים יכולים להיות יחד.
מהי מלונית הבראה קהילתית? זהו בית מלון שאנחנו, מערכת הביטחון, “משתלטים” עליו, ולמעשה מארחים בה את נשאי הקורונה.
משך 5 שבועות לכל אחד יהיה חדר משלו במלונית, יוכל לראות טלוויזיה, לקרוא, לעשות מה שהוא רוצה בתוך המלונית.
בית מלון. לא רע.
במלונית יהיה צוות רפואי שיפקח ויבדוק את הנשאים לוודא שמצבם טוב, ויידע לשחרר אותם בתום התקופה, לאחר בדיקות שמוודאות שהאורח כבר נקי מהנגיף.
נצטרך לוודא שהצוות הרפואי והצוות הלוגיסטי של המלון לא יידבקו. אנחנו עובדים על זה במלוא המרץ, כשהמטרה שלנו לפתוח את המלונית הראשונה כבר במהלך השבוע הקרוב.
המלוניות הם פרויקט אותו אני מוביל באופן אישי כדי לוודא שיקרה מהר וטוב.
•
צמצום ודילול כלל הפעילות בישראל:
מכיון שלצערנו איננו יודעים כמה נשאים יש כרגע בישראל, עלינו לנקוט גם צעדים זהירות כלליים בישראל. לכן סגרנו בתי ספר וגנים, אוניברסיטאות וישיבות. לכן אנו אוסרים אתרי בילוי ומסעדות, בתי קולנוע, חתונות ובר מצוות.
כי אנחנו פשוט רוצים לצמצם ככל האפשר את התפשטות המחלה.
לעומת זאת, איפשרנו המשך פעילות של הכלכלה: מפעלי ייצור, הייטק, מסחר, שירותים.
אנו מבקשים ממנהלי החברות להפעיל את השכל הישר, ולדלל בהגעת עובדים לפי שיקול דעתכם.
סביר גם שיהיה מאד קשה לאבות ואמהות של ילדים קטנים להגיע. אנו מצפים שמנהלים יתחשבו בזה.
•
מה מדאיג אותנו באמת? צמיחה “הנדסית” של המחלה.
אם כל נשא מדביק נניח 4, אז תראו את מהירות ההתפשטות:
1, 4, 16, 64, 256, 1024, 4096, 16,384, 65,536, 262,144, מיליון פלוס. (זו רק המחשה. אם נתנהל נכון לא נגיע לכך).
המוח האנושי מתקשה להבין צמיחה הנדסית. זה צומח לאט ופתאום מזנק. אך זה מה שקרה באיטליה ועכשיו בספרד ועלול לקרות בכל העולם.
אבל בינתיים הכל בסדר, אתם לא היסטריים? לא. כי ראיתם מהי צמיחה הנדסית. היא מתחילה לאט, ופתאום מזנקת.
אנחנו מנסים ככל יכולתנו למנוע את הזינוק.
חוץ מזה, כפי שאמרתי, איננו יודעים באמת כמה נשאי קורונה יש בישראל.
•
מה יהיה עם הכלכלה?
הכלכלה הישראלית תיפגע, כמו שהכלכלה בכל העולם תיפגע. ישראל נכנסה למשבר במצב לא רע. סך החובות הלאומיים שלנו נמוכים יחסית.
אבל זו בהחלט תהיה תקופה לא קלה.
ברמה אישית, יש לא מעט אנשים שייפגעו כלכלית בשל פיטורין מענפים כמו מלונאות, תעופה, תיירות ועוד. בעלי עסקים קטנים.
הממשלה שוקדת כרגע על דאגה לציבור זה. בזמן הקרוב נודיע על חבילה לסייע לציבור.
•
לא ייגמר לנו האוכל? הנייר טואלט?
לא.
הייבוא לישראל ממשיך כרגיל. יתרה מזו, אנחנו מחזיקים ברזרבות רבות מאד בכל מוצרי היסוד. הסיבה שהיו תמונות של מדפים ריקים זה רק בגלל “הסתערות” של הציבור. כבר היום הסופרמרקטים ימלאו מחדש את המדפים מתוך המחסנים שלהם.
•
עד מתי המגיפה הזו תימשך? האמת, פשוט איננו יודעים. מגיפה כזו היא פעם ב-100 שנה. בפעם האחרונה, השפעת הספרדית, זה לקח כשנה וחצי. היו 3 גלי מגיפה.
כעת, יש הרבה יותר זרימת מידע, הרבה יותר מודעות.
ברגע שנוכל, ״נשחרר״ את הרגל מהברקס.
אבל כרגע אנחנו חייבים להפעיל ברקס כבד.
•
מה עם צה”ל? מערכת הביטחון? הגנה על הארץ?
הכל בסדר.
צה”ל ממשיך וימשיך לשמור על גבולות ישראל, ולפעול גם מעבר לגבולות, כפי שקורה בעצם ימים אלו. הפעלנו נהלים מחמירים לצמצום ההידבקות במחלה, למען רציפות תפקודית של צה”ל.
בשורה התחתונה, יהיה בסדר? זה תלוי בנו. בכם. בערבות ההדדית. בערנות לחלשים ולזקנים.
עם ישראל הוא עם מופלא.
הממשלה כולה, וראש הממשלה, נותנים עבודה סביב השעון על מנת שנצלח את זה בשלום.
לילה טוב, נפתלי בנט