העוול הכפול: מדוע מקבלים פיצוי זעום על ‘כאב וסבל’ עקב תאונה?

אחת ה’הפתעות’ המחכות לכל אדם שנפגע לצערנו בתאונת דרכים, הוא הרגע בו מתחוור לו כי הסכום הזניח ביותר במסגרת הפיצוי שייפסק לו, הינו בגין רכיב עגמת הנפש והסבל שנגרם ושייגרם לו, לעיתים לכל חייו.

אנשים אשר נפגעים בתאונות דרכים משברים, מאי כושר ממושך, מכאבים ומשהות מרובה בבית, מגלים לתדהמתם כי הפיצוי בגין כל רכיבים אלו מגיע לעשרות אלפי שקלים בודדים במקרה הטוב, ואלפי שקלים במקרה הפחות טוב.

מדוע הדבר כך?

עגמת הנפש, או בשפה המשפטית “כאב וסבל”, מעוגן בחוק נפגעי תאונות דרכים במסגרת נוסחה ברורה, מחושבת אבל בעיקר מיושנת.

נסביר: בתביעות נזיקין ‘רגילות’, בהן יש להוכיח רשלנות ואשם של הגורם המזיק, רכיב עגמת הנפש אינו מעוגן בנוסחה, ומסור לשיקול דעתו של בית המשפט, המשתנה ממקרה למקרה.

בתאונות דרכים אין הדבר כך. כאשר נחקק לפני כחמישים שנה חוק נפגעי תאונות דרכים, המחוקק ראה לנכון לצמצם בצורה מינימלית ככל האפשר את רכיב “הכאב וסבל”, וזאת מתוך שקלול העובדה כי אין צורך להוכיח אשם או רשלנות של הנפגע.

דהיינו, מאחר ומדובר במשטר של “אחריות מוחלטת”, בו (כמעט) בכל מקרה, הנפגע יקבל פיצוי בתאונת דרכים כמשמעותו בחוק, ה”שובר” המתקיים בצידה של הטבה זו הינה הכאב וסבל המצומצם שנפסק.

כיצד בדיוק עובדת נוסחה זו?

הנוסחה קובעת סכום מקסימלי. במקרה של אדם הסובל מ-100% נכות, גובה הפיצוי המקסימלי עבור כאב וסבל יהא כ-170,000 שקלים בלבד. מסכום זה ייגזר עגמת הנפש בהתאם לנכות שנפסקה.

כך, למשל, אדם אשר הינו בעל 20%, נכות משמעותית לכל הדעות – יקבל 34,000 שקלים בקירוב בלבד. לסכום זה ישנה תוספת קלה בגין כל יום אשפוז, והפחתה קלה בגין עליית גיל.

נציין, כי במקרים של פטירת הנפגע כתוצאה מתאונת הדרכים, סכום עגמת הנפש שנפסק לעיזבון המשפחה נקבע כ-25%  מהסכום המקסימלי, דהיינו כ-45,000 שקלים בלבד למשפחת המנוח.

“אין סיבה להמשיך בעוול”. עו”ד עמיקם חרל”פ

עו”ד עמיקם חרל”פ, יו”ר הועדה לרשלנות רפואית בלשכת עורכי הדין ומומחה בתביעות נזיקין, רשלנות וביטוח, אומר כי הנוסחה כיום לצערנו טומנת בחובה מספר כשלים מהותיים שאינם עונים בצורה אפקטיבית למצב הנתון.

לדבריו, “הנוסחה הקיימת אינה מתחשבת בנכויות זמניות ובאי כושר ממושך שנגרם לנפגע. היא גם אינה מאבחנת בין סוגי פציעות שונות אלא פועלת על פי ‘חישוב מתמטי קר’, שאינו מתייחס לאופי הנכות והפגיעה. הסכומים נמוכים לעיזבון, ומופחתים לאנשים מבוגרים, ועוד כשלים רבים נוספים”.

לאור העוולות הרבות שנוצרו בעקבות הנוסחה הקיימת, השנים הרבות שחלפו והתמורות הרבות שחלו בחוק תאונות דרכים, הגיעה העת לערוך חשיבה מחודשת ביחס לאפקטיביות רכיב מינימלי זה.

מן הראוי כי המחוקק יערוך חשיבה מחודשת לאמור, כך שכספי המבוטחים יאפשרו תשובה הולמת ל”כאב וסבל” הנגרם לנפגעי תאונות הדרכים המתרחשות מדי יום.

אין סיבה להמשיך בעוול הזה, הנעשה לאנשים הסובלים ממילא מפגיעות גופניות. עלינו להתקדם ולתת את המשקל הראוי לכאב מתמשך ולעגמת הנפש העלולה ללוות את נפגעי התאונות עד סוף ימיהם.