לאחר יותר מחצי שנה של מגעים קרוב נוחי דנקנר, בעל השליטה לשעבר בקונצרן אי.די.בי, להשגת הסדר עם הבנקים על חובותיו הפרטיים.
ממתווה ההסדר המתגבש עולה כי למרות מאמצי הבנקים לחלץ כמה שניתן מדנקנר, הרי שביחס להיקף החוב המקורי, מדובר בהישג לא מרשים במיוחד.
לדנקנר חובות פרטיים לבנקים בשתי חברות- גנדן, באמצעותה החזיק בשליטה באי.די.בי, ובחברה המחזיקה בה, טומהוק. סך החוב של שתי החברות לבנקים מוערך במעל 800 מיליון שקל, כאשר במסגרת הסדר החוב נידון רק סכום של 480 מיליון שקל, שהוא גובה הערבות האישית של דנקנר לסך החוב.
הבנק המחזיק בערבות הגדולה ביותר של דנקנר הוא הפועלים, עם 150 מיליון שקל, אחריו לאומי עם 120 מיליון שקל, בגין החוב בגנדן. נוסף על הערבות של דנקנר, בידי לאומי גם ערבויות של בעלי מניות נוספים בגנדן – אפי פישר, האחים שימל ואחותו של דנקנר, שלי ברגמן, שכבר פרעה לבנק כ-25 מיליון שקל.
לדנקנר ערבות אישית גם לדיסקונט, בגובה של כ-100 מיליון שקל, ולמזרחי טפחות, של 60 מיליון שקל. חוב נוסף הוא לקרדיט סוויס, בגובה של 40 מיליון שקל, ולבנק אגוד בהיקף של 10 מיליון שקל.
מתוך סכום ערבויות זה אמור דנקנר להחזיר 180 מיליון שקל בחמש השנים הקרובות, כאשר יתרת ה-300 מיליון שקל, תלויים בהיקף ההכנסות העתידי שלו, סביבו יש סימן שאלה גדול.
כלומר מתוך חוב של 800 מיליון שקל המקורי, יראו הבנקים בסיכוי סביר פחות מרבע מהסכום. אם העתיד יהיה חיובי לדנקנר, יראו כנראה קצת יותר.
לדנקנר אין נכסים אישיים רבים, הנכס המרכזי שלו הוא הוילה בהרצליה פיתוח ששוויה מוערך בכ-40 מיליון שקל. דנקנר צפוי למכור את הבית בשנה הקרובה, ולהעביר מחצית מהסכום לבנקים. המחצית השנייה תישאר אצלו מאחר שמחצית הבית רשומה על שם אשתו.
כאמור, בסך הכל אמור דנקנר לפרוע חובות של 180 מיליון שקל בתוך חמש שנים. מרבית הסכום יגיע ממקורביו, ובראשם אביו יצחק דנקנר, הנחשב לאדם אמיד.
ומה באשר לשאר ה-290 מיליון שקל?
דנקנר והבנקים סיכמו על מנגנון לפיו 60% מהכנסותיו העתידיות יועברו לבנקים ויחולקו ביניהם על פי חלקם בחוב. אלא שכאמור לא ברור מה יהיה אותו מקור הכנסות, במיוחד לאור העובדה שבתקופה הקרובה צפוי להיפתח כנגד דנקנר משפט בגין חשד להרצת מניות. משפט שלא ברור מתי וכיצד יסתיים.
ההסדר המתגבש אינו הישג או ניצחון לאף אחד מהצדדים, אז מה בכל זאת הנחה אותם?
דנקנר מקווה לצאת לדרך חדשה: הבחירה להגיע להסדר אינה טריוויאלית מבחינת דנקנר, שכן הוא יכול היה לפנות להליך של פשיטת רגל. לאחר מכן, את אותם כספים שכעת יזרימו אביו ומקורביו לבנקים במסגרת הסדר החוה, הוא היה מקבל לידיו ומתאושש כלכלית.
אבל מבחינת דנקנר הגאווה והתדמית מאד חשובים. דנקנר מנסה לחזור ולקבל לגיטימציה ולשוב לעולם העסקים.
את עננת החובות הפרטיים הכבדים הוא כנראה יסיר בקרוב, אך עננה כבדה יותר, והיא החשד כי ביצע הרצת מניות באי.די.בי, עדיין מרחפת מעליו ומאיימת על הקאמבק המיוחל.
הבנקים מקווים לדלג מעל הסערה: מבחינת הבנקים היה עדיף להגיע להסדר בו דנקנר יקבל סיוע ממקורביו, שכן האלטרנטיבה של פשיטת רגל הייתה מותירה בידיהם עשרות מיליוני שקלים בודדים בלבד.
בבנקים שכבר הבינו מזמן שאת מרבית הכסף שהלוו לדנקנר הם כנראה לא יראו, לקחו בחשבון גם את שיקול התקשורתי. כולם זוכרים את הסערה שנגרמה אשתקד לבנק לאומי ולעומדת בראשו, רקפת רוסק עמינח, לאחר שנודע כי הבנק מתכוונת למחוק לגנדן של דנקנר, במסגרת הסדר חוב, 150 מיליון שקל מחובות החברה (אגב, לפי אותו הסדר היה לאומי קבל סכום גבוה יותר משמעותית מבהסדר הנוכחי).
לבנקים היה חשוב להשיג במישור זה שני “הישגים”, שיקנו להם הגנה מפני שידור חוזר של סערת לאומי: הראשון הוא שדנקנר ימכור את ביתו. הבנקים אף התעקשו כי במסגרת ההסדר ייקבע כי דנקנר לא יישאר כשוכר בבית. מדובר בדרישה חריגה, שכן לנושה לא אמור להיות אכפת דבר שכזה, אבל בבנקים הבינו את המשמעות הציבורית של מצב בו דנקנר נשאר לגור בביתו המפואר.
נושא שני הוא עניין מחיקת החוב. אחרי הסערה של לאומי, בבנקים עשו ככל שביכולתם שמילה מחיקה לא תופיע בהסדר. אלא שמה לעשות, לדנקנר אין יכולת לפרוע את מלוא החוב., אפילו לו את רובו לכן נמצא פתרון אלגנטי והוא פריסה עד לתאריך לא ידוע, או אם תרצו: “עד יומו האחרון”, גם אם בפועל, הסיכוי שדנקנר יצליח לעמוד בפירעון הוא קלוש למדי.
הסדר חוב של 480 מיליון שקל של נוחי דנקנר:
חוב של 180 מיליון שקל יפרס לדנקנר על פני 5 השנים הקרובות.
מקור ההחזר: מחצית מהתשלום ממכירת הוילה בהרצליה (כ-20 מיליון שקל), וסיוע ממקורבים ובראשם אביו.
חוב של 300 מיליון שקל ייפרס למועד עתידי לא ברור, כאשר דנקנר יעביר 60% מהכנסותיו השנתיות לבנקים.