מכתב אישי ומפתיע שכתב ראש הישיבה מגור, הגר”ש אלתר, לאחד מתלמידיו ודלף לרשת, מלמד על היחס של ראש הישיבה ותלמידיו המסתופפים בקהילה שהוקמה – למתקפות נגדם.
מהמכתב עולה כי ישנם חסידי גור המבקשים לעבור אל קהילתו, אולם ראש הישיבה עוצר בעדם.
לפי גורם בקהילתו של ראש הישיבה, בתחילה הגר”ש לא הסכים למעבר בגלל ההורים – שהתנגדו. לאחר מכן הפנה את הפונה אל הרבי מאמשינוב, משום שחשש שהוא נוגע בדבר. רק לאחר שהעניין נמשך והתעכב, השיב לו ראש הישיבה.
המכתב נשלח אל מגיד שיעור בישיבת גור בבית שמש, ואחד מגבאי הצדקה החשובים של החצר בעיר.
לאחר שסיפר במכתב לראש הישיבה על האלימות וההסתה בישיבות, הוא קיבל את מכתב התשובה המתפרסם כאן באתר חרדים 10.
גורם בקהילה אומר: “מהשורה הראשונה רואים את הדבר העיקרי – שראש הישיבה החזיק הרבה זמן את תשובתו ולא מיהר להורות לו לעבור. רק בעקבות מעשה מסוים שהתרחש, כמשתמע מתוכן התשובה, הורה לו לעבור”.
וכך כותב ראש הישיבה:
“את תשובתי לאחר עיון במה שכתבת לא הייתי יכול ליתן לפני כמה שבועות, אלא דווקא כעת, הן מצד מה שנתברר לי יותר לעומק עד כמה משחיתים חינוך הנערים (לא רק בהעדר עשה טוב, שזה ידעתי מאז ומקדם) בכלל, ובפרט בנושא המלחמה בי ובקהילה (ואיני רוצה להאריך בדבר) והן מצד שהנגיעה פחתה מאוד (או: נסתלקה?), כי אני היום בהרגשה שמי שיבוא יבוא ומה’ כוננו מצעדי גבר, ואיני מרגיש כל כך עצמיות שלי במי (אף שכמובן הנני שמח על כל יהודי המצטרף לקהילה), והן מצד הפריחה הנפלאה בס”ד במוסדות (מעל לדרך הטבע, על ידי מסירות נפש של כל העוסקים).
“מה גם שאין כמעט דרך לבאר בכתב כמה ההתעוררות ברעווא דרעווין בהתחברות לבבות החפצים לשוב בתשובה, ובכלל החיבור והאחדות בקהילה, דברים שרק ניצנים ראינו לפני חודש”.
ראש הישיבה מוסיף וכותב: “גם כל הנימוקים שכתבת אודות בנך נכונים מאוד (ואכתוב בצורה חריפה: בניך בסכנה, היל”ת) וגם ההקצנה שלהם וכו'”.
“אודות הצער של אחרים הקשורים בך, אין לחוש כלל לדעתי. מצידך אין שום ניתוק קשר והם גורמים לעצמם (ברצון או בשגגה או באונס)”.
בסופו של המכתב ראש הישיבה מכריע: “בכל אופן, למעשה, אחר עיון, תשובתי ברורה: לעבור, והשי”ת יהא בעזרך”.
