חמאס הולך ומתגלה כילד מופרע שלאיש אין עליו שליטה. כל המומחים מטעם עצמם, שהסבירו כי צריך להבטיח לו, לעשות לו, ולדבר אתו כך וכך, הביכו את עצמם באופן בלתי-הפיך.
אמרו לנו שחמאס חלש, וחמאס רואה את ההרס וההרג, וחמאס רוצה להשתקם ואין לו ברירה, וגם חאלד משעל כבר הגיע למסקנה, אבל בסוף מתברר שעד שלא הורגים את הנחש, הוא לא יפסיק להכיש – וכל רגע נוסף שממתינים, זה הולך ונעשה כואב יותר.
בישראל שוב מנסים לאמץ כללים לגיטימיים מול ארגון לא לגיטימי.
במהלך סוף השבוע הסכימה ישראל להפסקת אש המוניטרית בעזה. בחמאס לא כיבדו אותה לרגע והמשיכו לירות לעבר ישראל.
האמת שהם צודקים. הירי לעבר ישראל לא קשור ללחימה בעזה. מדובר בשגרה שנמשכת כבר 15 שנים. אין כל סיבה שהיא תיפסק בזמן המלחמה. על כך הם וודאי ידרשו מו”מ נפרד.
בזמן שישראל מסכימה להפסקות האש, היא מאפשרת לחמאס להבריח לאזורי העימות עוד ועוד נשק ומזון ללוחמים המסתתרים בבתים.
לצה”ל יש תיעוד מהפסקת האש בתחילת שבוע שעבר, שבו ניתן לראות כיצד זה מתבצע. אבל ישראל כבר מזמן הבהירה כי היא מסכנת את שלום חייליה תמורת הזכויות ההומניות של אזרחי עזה. הבעיה היא שבזמן הפסקת האש הטיימר מטקטק וישראל מפסידה גם קרדיט בינלאומי שהולך ויורד בהדרגה.
בזמן הזה ישראל כמעט ולא מיישמת את הפעילות לטובת האינטרסים הביטחוניים של האזרחים שלה.
קונדיטור כושל
אילו היה מדובר בהפסקת אש שהייתה לה תוחלת, והיא הייתה מקדמת את האינטרסים של ישראל, ההקרבה הזו הייתה מובנית. אבל כשמסתכלים על היוזמה של ג’ון קרי מסוף השבוע, מבינים כי מדובר בעוד תוצר לא אפוי בעליל של הקונדיטור הכושל והבלתי נלאה הזה.
ג’ון קרי הציע בסופשבוע הפסקת אש של 48 שעות שבמהלכה הצדדים ידונו בתיווך מצרים על הפסקת אש.
אבל יש כמה בעיות. ראשית, מצרים היא לא מתווך. היא צד אקטיבי בעימות נגד חמאס. בנוסף, לא ברור מאיפה קרי שאב את האומץ לבקש מישראל להשאיר לחמאס את המנהרות.
האדם הזה נחת מאמריקה? הוא לא יודע מה קורה כאן? מסתבר שכן.
במקום שקרי יסייע לישראל להעביר את המסר החד-משמעי, שגם מצרים שותפה לו: הסרת המצור ותנאים כלכליים, וגם עצם הדיבור על כך – רק לאחר פירוז הרצועה והשמדת הנשק והמנהרות, הוא מנפח לארגון הטרור הרצחני הזה את האגו ומתדיין עמו כאילו היה גוף שלטון לגיטימי.
ליברמן מעליב
בינתיים שר החוץ אביגדור ליברמן, המופקד על החזית הבינלאומית, ממשיך להפגין ביצועים יוצאים מן הכלל.
בסוף השבוע ברזיל החזירה את השגריר בתל אביב. במשרד החוץ בירושלים הגיבו בבוז.
דובר משרד החוץ עלב בברזילאים וכינה אותם “לא רלוונטיים”. במשרד החוץ לעגו למדינה הדרום-אמריקאית, שמשופעת באוצרות טבע, אבל מתנהלת כמו מדינת עולם שלישית.
מדובר בעלבונות תתי-רמה לחלוטין, מסוג של: שלומפר – תכניס את החולצה למכנסיים.
לא ברור מי ניסח את התגובות, אבל בהתחשב באדם שעומד בראש משרד החוץ, אפשר בהחלט להבין את רוח המפקד.
העם בברזיל לא עוין את ישראל. לברזיל יש אינטרסים רבים עם מדינות אופ”ק ועם איראן בנוגע לעסקי הנפט, והם חייבים להגיב לפי האינטרסים המדיניים שלהם.
העלבונות הנמוכים ששוגרו לעברם, הם פסולת דיפלומטית מהסוג הנלוז ביותר, שמתאימים יותר לקטטת חנייה במזכרת-בתיה תחתית. התגובות הללו מסוקרות בברזיל, וכעת יש לנו 200 מיליון ברזילאים פגועים.
מי צריך את זה? למי זה בדיוק עושה טוב?
• הטור פורסם בעיתון ‘המבשר’