למה לסתום פיות? מה עם חופש הביטוי, או אפילו חופש הקשקוש?

1.

כולם מדברים על האקטיביזם השיפוטי, ובצדק. למערכת המשפט יש השפעה על כל תחומי חיינו הציבוריים, ושופטי בג”ץ, כפי שראינו בשיא החדש שנשבר לפני שבוע, לא רואים בעיניים. הם לא מנסים להתייפייף או לעגל פינות. ייקוב האקטיביזם את ההר.

ואולי טוב שהתמונה הולכת ומתבהרת. אני זוכר את הימים שבהם להפגין נגד בית המשפט העליון, או אפילו סתם לכפור בקדושת פסקיו, הפך אותך לחסיד סאטמר קיצוני. מאז החברה הישראלית התפכחה.

בקדנציה הקרובה של הכנסת תהיה לנו בעזרת השם אפילו חברת כנסת שתזכיר לנו כל הזמן כמה חייבים לטפל בשלטון הבג”ץ. לא, אני לא מתכוון לח”כ איילת שקד אלא לח”כ היבא יזבק, סמל מהלך למרחק שבין מערכת הצדק לצדק. כל נאום מסית שלה, כל הפגנה אלימה שתשתתף בה, כל מרמרה שתפליג על סיפונה – יזכירו לנו בזכות מי היא כאן.

אבל בתקופה האחרונה יש גורם מסוכן אחר שהשתלט על החיים הציבוריים במדינה: התקינות הפוליטית.

בניגוד למערכת המשפט, כאן אין כתובת מדויקת. קשה להגדיר מיהו בדיוק הגורם הזה, מי קובע מה אסור ומה מותר, מהו רע ומה ישר. האם זאת התקשורת, הקרן החדשה, אנשי האקדמיה, ארגונים ליברליים קיצוניים? אולי כולם ביחד? ואם אנחנו כבר בהשוואה למערכת המשפט, אז כאן אי אפשר לערער ואין זכות חנינה, אין לנאשם סנגור ואפילו לא אפשרות לטיעונים לעונש.

ברגע שאמירה שלו, אפילו אחת, לא מתיישבת עם תפיסת העולם האופנתית, עם השיח הטרנדי והנכון, הלך עליו. לא משנה מה עשה לפני, ומה יעשה אחרי.

2.

הנה שלוש דוגמאות ממש מהימים האחרונים.

נתחיל, איך לא, ברב יעקב אריאל. אחרי עשרות שנים של עשייה חינוכית, של תורה, של רבנות, של מאור פנים, הוא גילה ביום אחד בשבוע שעבר שני דברים מסעירים: א. שהוא זכה בפרס ישראל לספרות תורנית. ב. שיש לשלול ממנו את הפרס לאלתר.

למה? כי הפסיקה שלו לא עולה בקנה אחד עם הפסיקה של מועצת חכמי הפוליטיקלי קורקט. מחלוקת הפוסקים: מצד אחד ההלכה בת אלפי השנים, מצד שני הפוליטיקלי קורקט של 2020.

עכשיו, בואו נגיד שאלו כוחות שווים. נגיד, רק לצורך הדיון, בסדר? נו, אז רק מי שפוסק להלכה כמו התפיסה הכי ליברלית בעולם ראוי לפרס ישראל ואם לא, אז צריך לבטל את הפרס? אם הייתה קטגוריה של פרס ישראל לספרות מתירנית אני מבין שהרב אריאל לא ראוי. אבל על מה מדובר פה? על פרס ישראל לספרות תורנית.

תגידו, ומה לדעתכם אמרו וחשבו כל זוכי פרס ישראל לספרות תורנית מאז היווסדו ועד היום? מתי התחילה הבחינה הזאת? הנה רשימה חלקית של זוכים שאפשר לשלול להם לדעתי בדיעבד את הזכייה. אל תשאלו אילו פנינים אפשר למצוא בספרים שלהם: הרב יצחק הרצוג, הרב יצחק אריאלי, הרב יחזקאל אברמסקי, הרב שלמה יוסף זווין, הרב שלמה גורן, הרב עובדיה יוסף, הרב חיים דוד הלוי.

3.

הקורבן השני של השיח הנכון היה ח”כ יועז הנדל. מסכן, חיפשתי השבוע את המספר שלו כדי לחזק את ידיו. תאמינו לי, אני שוקל להצביע כחול לבן רק כדי לתמוך בו. לא, סתם, נראה לכם? הרי גם הנדל עצמו לא היה אמור להצביע כחול לבן.

אבל הסיבוב שעשו עליו הוא באמת מהמלוכלכים שנראו כאן. בריאיון לעיתון הארץ הוא דיבר על הבדלי התרבות בחברה הישראלית ואמר בין היתר: “הגיעו לפה אנשים מכל מיני מדינות, חלקם הגיעו עם מנטליות של קונצרט וחלקם הגיעו עם מנטליות של דרבוקות”. הוא כנראה שכח לרגע שהגיעו לפה לאחרונה גם אנשים עם מנטליות של פוליטיקלי קורקט.

יש ציבורים שמותר לפגוע בהם חופשי חופשי, כמו החרדים או המתנחלים (בערב בחירות זה אפילו מביא מנדטים), ויש ציבורים שאם אפשר יהיה איכשהו להבין מדבריך, בין השורות או אפילו בגימטרייה או בשיטת הדילוגים, שאתה לא מספיק מכבד אותם – תהפוך לגרבוז בכיר.

זה מדהים. הנדל לא רמז אפילו במילה איזו מנטליות הוא מעריך יותר. הוא לא אמר מי מצביע לאיזו מפלגה. הוא רק דיבר על שני ז’אנרים מוזיקליים. אבל זהו, זה כבר הספיק כדי לפתוח פה קונצרט פילהרמוני של גינויים ונאצות. הפכו אותו לגזען, לשונא מזרחיים, למסית נגד דרבוקות.

ומה שהכי מדהים הוא המהירות שבה חברי מפלגתו, כמו עפר שלח ויאיר לפיד, תקפו אותו. האמת, הוא יצא בזול. עם “ניקיון הכפיים” של כחול לבן, פלא שלא פיטרו אותו. מה, אתה לא יודע יועז, שאצלנו במפלגה מותר להסית רק נגד חרדים, מתנחלים וראש הממשלה?

ושוב, רק לצורך הדיון: נגיד שהוא ביקר את המוזיקה המזרחית. הוא לא, אבל נגיד (אני אגב חושב שהמיעוט הנרדף היום הוא לא המוזיקה המזרחית אלא המוזיקה הקלאסית). נו, אז מה? מה קרה? אני לא אומר שצריך להיות סלחניים לכל התבטאות חריפה, אבל מה הוא כבר אמר למען השם? הוא לא טען שדרבוקות הן סרטן בגוף האומה, כמו שאמר כאן מישהו רק לפני כמה שבועות על הציונות הדתית.

אז למה אי אפשר לדבר כאן? למה לסתום פיות? למה להסעיר סערות? מה עם חופש הביטוי, או אפילו חופש הקשקוש?

4.

אבל כל זה הוא כלום לעומת הידיעה שהתפרסמה לפני כמה ימים בעיתון הארץ: “תנועת חב”ד ערכה אמש אירוע באולם השייך לאוניברסיטת תל אביב, בהפרדה בין גברים לנשים – כשהחלק המרכזי בו נשמר לגברים בלבד. השכרת האולם לאירוע בהפרדה עוררה ביקורת בקרב גורמים באוניברסיטה, ובכיר במוסד הגדיר את האישור שניתן לאירוע כ’תקלה'”.

ולחדשות בהרחבה: “אולם סמולרש שייך לאוניברסיטת תל אביב, ונחשב לאולם האירועים המרכזי של המוסד – ולאחד האולמות הגדולים בתל אביב. בהזמנה לאירוע נכתב כי החגיגה ל’ציון 70 שנה לנשיאות הרבי המשיח’ – המועד בו קיבל על עצמו הרבי מלובביץ’ את תפקיד מנהיג חב”ד – תיערך בהפרדה בין המינים. את האולם שכרה ‘האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה’. לדברי אחד המארגנים, באירוע השתתפו כ-900 משתתפים, כשליש מהם נשים. אלה האחרונות הופנו לשני מקומות עיקריים: היציע או שולי האולם”.

וכאן עיתון הארץ עובר לשיעור בחסידות. שימו את הגרטל ותקראו: “באחד מאתרי האינטרנט של חב”ד כתבו הבוקר כי ‘המעמד העלה על נס את התחושות החסידיות המלוות יום מיוחד זה’, וכי העובדה שהאירוע נערך ב’תוככי האוניברסיטה בעיר תל אביב’ מעניקה ‘משמעות מיוחדת למילות מאמר ‘באתי לגני’ – ‘דירה בתחתונים’ (מושג המבטא את רצון האלוקים שיהודים יכינו עבורו, בעולם החומרי, משכן מתאים. לפי הרבי מלובביץ’, תפקיד הדור הנוכחי הוא ‘לעשות דירה בתחתונים’ ועל ידי כך להביא את המשיח)”. וואו. מרגש. אימתי קאתי מר? לכשיתחילו לבאר מושגים חסידיים בעיתון הארץ.

5.

טוב, מפה הכתבה פשוט הופכת להומורסקה נהדרת שמציגה את אנשי האקדמיה הנאורים כדבר הכי קנאי וחשוך במדינה. הפלג הליברלי: “לדברי גורמים באוניברסיטה, בהשכרת האולם ל’אגודה למען הגאולה’ העניק המוסד האקדמי לגיטימציה להפרדה בין המינים. ‘לאוניברסיטאות יש תפקיד חשוב במאבק נגד ההפרדה, לא רק באקדמיה עצמה אלא גם בהקשרים רחבים יותר’, אמר אחד מהם.

“בכיר באוניברסיטה שותף לביקורת הפנימית. לדבריו, בהסכם להשכרת האולם ציינה העמותה החרדית במפורש כי תתקיים הפרדה בין גברים לנשים, אך האוניברסיטה הבחינה בסעיף זמן קצר לפני תחילת האירוע, כאשר כבר אי אפשר היה לבטלו. הוא הדגיש כי מדובר היה באירוע פרטי, שחלקה של האוניברסיטה בו מתמצה בהשכרת האולם בלבד. ‘זו תקלה קשה, שנבדקת בימים אלה’, אמר הבכיר, ‘האוניברסיטה מתנגדת לכל הפרדה מגדרית, בלימודים ובאירועים הנערכים בתחומה’. הוא התחייב כי ‘מקרים כאלה לא יחזרו בעתיד’, והוסיף כי ‘התקלה’ הביאה את האוניברסיטה לגבש סעיף שימנע מקרים דומים בעתיד”.

רגע, אבל האופרה כידוע לא נגמרת עד שהגברת משדולת הנשים נותנת את הצעקה הצבועה האחרונה.

ובכן, הנה תגובת אלינור דוידוב משדולת הנשים בישראל: “אנחנו מברכות את האוניברסיטה שהחליטה, גם אם באיחור, לא לאפשר בתחומה אירועים בהפרדה מגדרית, מתוך ההבנה שאף אחד לא יכול להגיד לנשים ולגברים איפה ואיך להתנהל במרחבים ציבוריים או באירועים ציבוריים”.

אה, באמת? אז מה את עושה עכשיו, גברת דוידוב, אם לא להגיד לנשים ולגברים איך להתנהל במרחב ציבורי? החלטתן בשם כל נשות ישראל שכל הפרדה מגדרית שווה “הדרה” ועכשיו כולם חייבים וחייבות להתיישר לפי הקנאות הפלורליסטית שלכן. אנחנו אשכרה חיים בעידן שבו אי אפשר לשכור באופן פרטי אולם כדי לקיים אירוע מוזיקלי שבו המשתתפים יושבים לפי רצונם החופשי, וזאת בשם הליברליות. תקראו את המשפט הזה שוב. ובמקום לעשות כותרת מהעניין השערורייתי הזה, עיתון הארץ פונה לקבל תגובה מאוניברסיטת תל אביב על ה”תקלה”.

איזה מזל שהרב אריאל לא השתתף חלילה באירוע. הייתה עוד עילה לפסול אותו.

טוב שהיה לפחות גורם מתון ומכיל אחד בסיפור הזה. המארגן בנצי פרישמן מ”האגודה למען הגאולה”, אומר בכתבה כי ההחלטה לקיים את האירוע באוניברסיטת תל אביב “לא נבעה מרצון כלשהו להתריס, אלא מתקווה לקשר בין עולמות שונים ולחבר בין הקצוות בעם ישראל. זו האחדות הטובה ביותר”. הוא הוסיף כי ההפרדה בין גברים לנשים “הייתה דבר נדרש, מעצם אופיו של האירוע”, וכי לא מדובר ב”תקלה, כפי שטוענים באוניברסיטה, אלא דבר מבורך”.

6.

אז הרב הראשי של רמת גן, חבר כנסת מכחול לבן והפלג המשיחיסטי בחב”ד הם הקורבנות השבועיים של עריצות הפוליטיקלי-קורקט במדינת ישראל. מי הבא בתור? ומי בתור הבא?

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’