התכנית של נתניהו לחיסול החמאס

קומת קרקע 

ריח טחב עלה באפם של הפעילים, שעה שהמכסה הכבד נפתח.

הם היו ארבעה צעירים, בתוך קומת המרתף של אחד הבתים מתוך האלפים שבמחנה הפליטים. שעת לילה מאוחרת, אפילו המואזין הצרוד לא מעז להפר את הדממה. החבורה משפילה מבט לעבר האפלולית שמתחתיהם ומחייכת.

אחד מהם לוחץ על מתג נסתר וכבמטה קסם נדלקות מאות נורות צהבהבות המפיצות אור רך. מתג נוסף מפעיל את מערכת האוורור. הם מתחילים להשתלשל דרך סולם הברזל, עשרות מטרים, עד שנוגעים בקרקעית. הם לא ערכו פרידה ממשפחותיהם כי אין צורך. בעוד שעה הם כאן חזרה, שלמים ומאושרים.

הם צועדים עשרות מטרים מתחת לאפם של הציונים החמושים בתחושת בטחון גמורה. המנהרה גבוהה, מבוטנת, מוארת, עם תחנות רענון לקפה שחור חזק. חמש שנים הם חיכו לרגע הזה. חמש שנים של חפירה ובניה מאסיבית, בהדרכת מומחים וגיאולוגים בינלאומיים. כעת הגיע הזמן לתת את המכה הניצחת.

דקות ארוכות של צעידה מסתיימת בעיקול חד שבסופו חלל של שני מטרים רבועים. הם מתנשפים ומורידים את התיקים הכבדים שעל שכמם, בתוכם נחים מאות ק”ג חומר נפץ ארוזים בתוך פצצות גדולות. התרגול המוקדם מסייע להם כעת להצמידם היטב לתקרת המנהרה, לחבר את כל החוטים הנכונים, לצלם היטב את הפעולה מכל הזוויות ולהתחיל לחזור בחזרה, לא לפני שהם מותחים חוט חשמלי מהפצצה ועד לפתח המנהרה.

חצי שעה אחר־כך הם כבר יטפסו שוב על סולם הברזל ויסמנו בידיהם לאות וי. המפקדים הבכירים יקבלו את האישור המיוחל: הפצצה המתקתקת מתחת לחדר האוכל של הקיבוץ מוכנה להפעלה. יש להמתין למחר, לשעות העומס, וללחוץ על הכפתור.

עזה תחתית

אין הסבר הגיוני כיצד מגה־פיגוע זה טרם התרחש, לולא העובדה ששומר ישראל לא ינום ולא יישן. הלוא היו בידיהם כל האמצעים. היכולת, המנהרה, חומר הנפץ ואלמנט ההפתעה. אפילו בגיוס מתאבדים לא היה צורך.

המחשבות על אופני הפיגוע האפשריות בעזרת המנהרות הללו מעוררות חלחלה. מהשתלטות של עשרות מחבלים על יישוב, ועד טבח המוני בצירי התנועה רח”ל.

רק היום מבינים במערכת הבטחון במה היו עסוקים בחמאס באותן שנות ‘שקט’ ברצועה. למעשה, אם הייתם נכנסים למפקדת חמאס הבכירה ומבקש מפה של העיר עזה, הם היו שואלים אותך למה כוונתך? עזה עילית או תחתית.

אם תביטו במפה ‘הנכונה’ מבחינתם, תראו שרטוטים מסועפים המזכירים את חדר השליטה של ה’סאבווי’ בניו יורק. אתה יורד באחת המנהרות המרכזיות ונתקל בעמדת מודיעין. לאן תרצה להגיע אדוני? לרפיח דרך מצרים? לבית חנון? לזייתון? או אולי להגיע לישראל ולבקר בשדרות או בניר עם?

מאז מבצע ‘עופרת יצוקה’ נפלה ההבנה בצמרת חמאס כי הגיע הזמן לרדת קומה, אל המקום הנסתר מהעין ומהמל”טים הבוחנים של צה”ל המזמזמים מעל. כל שדרת הארגון התבצרה מתחת לקרקע, על־פי מודלים קיימים של מליציות חמושות בעולם. אם נסרללה עבר לניהול תת־קרקעי גם הם יכולים.

פטריות העשן האדירות המתנשאות בכל רגע מעל עזה, באדיבות חיל האוויר הישראלי, לא מרשימים אותם במיוחד. במשלוח המלט הבא הכל ייבנה מחדש, ותהיה גם עבודה לשבאב חסר המעש.

פרויקט המנהרות בהשקעה של מיליונים נחשב לראשון במעלה מבחינת חמאס. הוא הפך אותם לכמעט בלתי פגיעים, והוא הנשק האסטרטגי החדש נגד ישראל. ניסינו להסתנן דרך הגבול ובניתם גדר משוכללת. ניסינו דרך האוויר ופיתחתם ‘כיפת ברזל’ יעילה.

הנשק החדש והסודי שלנו הוא המנהרות – אין לכם תשובה נגדו. חמאס תכנן לשמר אותו כנשק יום הדין, אולי בשל כך לא חשף אותו עד כה.

במערכה הנוכחית הוא הרגיש עם הגב לקיר ונאלץ בלהט הנקמה לעשות בו שימוש. הוא הצליח אמנם להסב דרכו אבדות, אבל על הדרך לחזות בהרס השיטתי המתבצע בימים אלו במפעל חייו.

מלחמת ההתשה

ביום ראשון בלילה, בחדר תקשורת מאולתר שהוקם בקריה בת”א, הופיע נתניהו בהרכב חסר. “הרמטכ”ל גנץ ביקש לשחרר אותו כי הוא נמצא עם החיילים בדרום”, הסביר נתניהו לנוכח הכסא השלישי הריק, “כמובן שאישרנו לו”.

גנץ, בחושיו המחודדים זוכר ‘שלישיה’ אחרת שגמרה רע מאד. אולמרט, פרץ וחלוץ. לך תדע איך אנחנו נגמור, הוא אומר לעצמו. למה לי להכניס את ראשי לצילום הזה.

נתניהו נראה כבד ועייף. התאורה החזקה הדגישה את חרושת הדאגה על פניו. הפאתוס האופייני נעלם. בכל כמה משפטים הוא הפך דף שנכתב באותיות בגודל קידוש לבנה. שיטה הכרחית בהימנעות מהרכבת משקפיים המוסיפים תדמית של קשיש.

האוויר הציבורי דחוס בתוגה מדכדכת נוכח מותם של 13 חיילים בקרב, ונתניהו מבין שאף מליצה גבוהה שישחיל לנאום לא תפיג אותה. בסוף הוא מלמל משהו על “עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה” וחזר למקומו.

נתניהו איננו איש של קרב מגע. לא בשדה הבטחוני וגם לא הפוליטי. סוד כוחו ביכולת הספיגה המרשימה שלו. בשרידותו העיקשת. מי שעוקב אחר מהלכיו הפוליטיים לאורך השנים יכול להבחין בקו הזה. אל תיכנס חזיתית באויב שלך. אולי תצליח להלום בו אבל ראשך ייסדק.

הרוג אותו ברכות, בסבלנות, בתחכום, במכות פטיש קטנות, עד למכה האחרונה שתגרום לו לקרוס. מלחמת התשה, זה השטח שלו.

כך עשה נתניהו עם שרון המפלצתי בתוך הליכוד, כך עשה מול ‘קדימה’ הגרנדיוזית והנוצצת, וכך מנסה לעשות כעת מול יש עתיד.

המפתח להצלחה בשיטה הזו היא סיבולת הספיגה. היכולת לחטוף את המכה המשפילה, את הביקורת המעליבה, לחרוק שן ולשתוק. לתכנן את המהלכים בקור רוח ואז לפעול.

לא בשיטת ‘זבנג וגמרנו’, אלא ביצירת דינמיקה אטית אך בטוחה, כמו תולעים שקטות המכרסמות במגדל הגבוה עד לקריסתו.

צוחק מי ששורד אחרון.

דוגמה מובהקת לכך היא דרך טיפולו בתקשורת הישראלית. במשך למעלה מעשור שנים הוא סופג ממנה ארטילריה כבדה של לעג, הסתה, ודה־לגיטימציה מהסוג הבוטה ביותר. במשך שנים הוא שומע מכל אנשיו ותומכיו, שיש לפרק את התקשורת השמאלנית, לערוך בה סדר מחדש, לבצע מהלכים חזקים של אחד שיודע לשלוט. אהדת הציבור מובטחת.

בפועל, בשלש הקדנציות שלו כראש ממשלה, הוא לא נקט בשום פעולה המתקרבת לזה.

הוא ידע שאת המפלצת הזו לא הורגים במכת מחץ. הורגים אותה בווירוס קטן שהולך ומתפשט וממוטט אותה מבפנים. קוראים לו ‘ישראל היום’. עתון שהתחיל כקוריוז חינמי בתחנות דלק ותחנות רכבת, והפך עם השנים לאיום הגדול של כל העתונות הוותיקה בישראל.

מעבר לשופר המדהים שיצר לעצמו, מעבר לקשרים הכלכליים שרקם עם מדיות חזקות נוספות, הוא גרם לשבר כלכלי חסר תקדים במערכות הוותיקות, לפיטורים המוניים ולכדור שלג שמגדיר מחדש את מפת התקשורת הישראלית.

המכה המדינית

נתניהו, איש חשדן ומופנם, שמעגל קרוביו הנאמנים לא מאכלס כף יד אחת, אוהב את שיטת המארבים השקטים, את הפעולות החשאיות בעורף האויב. כך נהג גם בשדה הבטחוני. בסוגיית איראן אותה העלה על ראש שמחתו, הוא מטפל באותה צורה.

יש את ההצהרות הלוחמניות על ‘כל האופציות נמצאות על השולחן’ אבל יש את הפעולות בשטח. וירוסים קטלניים המוחדרים למחשבי העל בבושהאר, חיסולים עלומים של מדעני גרעין, הפצצות של שיירות נשק בסודאן ומערך מודיעיני מסועף על ספינות נשק החוצות את האוקיינוסים.

תקיפה צבאית אדירה על מתקני הגרעין? אם תשאלו את נתניהו, זה הדבר האחרון שהוא חפץ לעשות. כך לא מחסלים את המוטיבציה של האייתוללות.

אותו כנ”ל לגבי חמאס. ‘הססנותו’ של נתניהו מכניסה קרקעית, מעבר לדו”ח השחור שהוצג לו לגבי מחיר הדמים הכבד, נבעה מתוך הבנה שהכלל של ‘בתחבולות תעשה לך מלחמה’ חל גם על חמאס. מיצג הטנקים הרומסים את סג’עייה טוב אולי למורל הישראלי ולקולות הפוליטיים מבית, פיצוץ המנהרות האסטרטגיות הוא הכרחי ביותר, אבל הכרעה לא תושג בדרך הזו.

המכה הצבאית לא יכולה להבטיח כי לא נותרו מנהרות נוספות, או שלא ייחפרו כאלה בעתיד. כך גם לגבי מערך הטילים והמשגרים. דרושה כאן חשיבה מתוחכמת יותר. משהו שישבש להם את המוטיבציה.

נתניהו מאמין במנוף הכלכלי. אם יש משהו שמרתיע את חמאס זו סתימת צינור המזומנים מבחוץ. אין כסף, אין משכורות, אין תעשיית אמל”ח, אין חיים טובים. יש תסיסה פנימית ויש סכנה להפיכה. המכות ‘המדיניות’ שניתן להנחית על חמאס כואבות לו יותר.

בחסות מצרים ניתן לשבש לו את החיים על־ידי ויסות על הכספים המוזרמים לרצועה, פיקוח הדוק יותר על המעברים ובידוד מדיני. איך שלא יסתיים הסבב הנוכחי, חשוב לשרטט כבר עכשיו את המציאות החדשה בגבולות עזה.

על הפרצוף שלכם

הכירו את תאופיק עוכשה, פרשן פופולארי בתקשורת המצרית. דמותו כבן פרשן מערבי, חנוט בחליפה מחויטת ונטול רעלה או חתימת זקן. עם זאת, הערבית המתגלגלת שבפיו, יחד עם טון הדיבור הנזעם לא יכולים להטעות. האיש ערבי אסלי, מהסוג הנוהג להמטיר אש וגפרית על היהודים באשר הם.

לאלו שאינם דוברי ערבית, הוא יישמע כמי שעומד לצאת מכליו נגד ‘התוקפנות הישראלית’ בעזה.

אלא שכשמתרגמים את הדברים, ההפתעה גוברת שבעתיים. קשה להאמין שאדם מוסלמי יאמר דברים כאלה בעת מבצע ישראלי. אבל תאופיק מרגיש מספיק בטוח כדי להגיע לאולפן עם כפכף ולנופף בו לעיני כל מאזיניו.

“אתם רואים את הכפכף הזה שאני מחזיק באמצעות מטפחת?” הוא שואל ולא מחכה לתשובה, “זה הכפכף הכי נחות שמצאתי, והכפכף הזה, בשמנו ובשמו של כל העם המצרי, עף על הפרצוף של חמאס, על הפרצוף של קטאר ועל הפרצוף של טורקיה”.

בדברו, הוא מטיח בחוזקה את הכפכף על השולחן שלפניו ומטעים: “מפני שלכלבים מרביצים רק עם כפכפים – והם שלישיית כלבים! ההנהגה של קטאר טורקיה וחמאס – את הכפכף הזה הבאתי מהאשפה מפני שהנעליים שלי יקרות מדי בעבור המלוכלכים האלה!”

נעליים, במסורת המוסלמית, הן הסמל הנחות ביותר. כשרוצים לבזות אדם מסוים משליכים עליו נעליים. האיבה הבלתי מוסתרת מהפרשן המצרי כלפי שלישיית האסלאם הקיצוני מעידה על המלחמה האמתית שמאחורי המלחמה. כזו, הגורמת לבכירים במצרים להגיע עד כדי תמיכה בישראל.

“אני מסיר את הכובע בפני ישראל”, אמר תאופיק עוכשה בהזדמנות אחרת, “ואומר לצבא הישראלי, לעם הישראלי ולהנהגה הישראלית: כל הכבוד. חטפו לכם שלשה נערים ואתם הורגים את מי שלא יהיה”.

הקולות הללו מסמלים את התפכחותם של חלק מהערבים כלפי הטירוף הגדול אליו מובילים גורמים קיצוניים. החלקים הללו מיוצגים במצריים החדשה של א־סיסי, זה שמיד עם עלותו לשלטון הכריז על המהפכה הכלכלית בארצו, בניגוד לקודמו שהכריז על מהפכה אסלאמית והודח עד מהרה.

במצרים ובחלק ממדינות המפרץ מחככים ידיים בהנאה נוכח המכות הקשות הנוחתות על חמאס, ומצדן שישראל תמשיך בכל העוז עד להכנעת הארגון הארור הזה.

לא קונים את ההצגה

חמאס, שלוחת הציר האיראני־קטארי, מנסה לקעקע את מעמדן של מדינות ערב האחרונות שעוד נותרו יציבות, בעזרת המון מוסלמי מוסת ומשולהב המבקש לצאת למסע הרג ברברי בשם דת האסלאם.

מצרים שחוותה על בשרה זעזוע שלטוני אדיר וכמעט שהוכרע דינה להיות כעיראק המדממת, הצליחה ברגע האחרון להתעשת, לסלק את החבורה החוליגנית, ולהשיב לעצמה את השלטון השפוי. היא טעמה את הטעם המר של האנרכיה הקיצונית, והיא לא מוצאת כעת נקודת זכות אחת לומר על חמאס.

מלחמת התעמולה של חמאס עובדת יפה בעולם הערבי ובאירופה הטובעת בתוך המיעוט המוסלמי. השכונות המופצצות, המראות הקשים של ההרוגים, וזעקות השבר של האזרחים עושות את שלהן ומתחברות לניצוץ השנאה הנושן נגד ישראל הקיים במקומות אלו.

אבל מצרים החדשה לא קונה את ההצגה הזו. היא יודעת היטב מי באמת מחולל את החורבן על העם העזתי. מי מנצל בציניות מרושעת מיליוני מדוכאים, מי הופך אותם למגן אנושי חי, בשעה שהם מחופרים היטב באדמה או משייטים בטרקליני קטאר.

השבוע, נוכח מסכת שקרים חדשה של חמאס, יצא גורם רשמי במצרים עם ההתקפה הבאה: “בזמן שהנהגת חמאס נמצאת בחו”ל, בקטאר ובמקומות אחרים ונהנית מחיי רווחה, משתכנת במלונות פאר ונוהגת במכוניות פאר, עשרות חפים מפשע מבני העם הפלסטיני נהרגים בעשרות כל יום. דמם נשפך והם משלמים את מחיר ההרפתקאות הפוליטיות והצבאיות של הנהגת התנועה”.

נראה שחלקים מהעולם הצבוע מתחיל להתפכח ממיצג השקר המתמשך מבית ‘עזה הפקות בע”מ’. כמה אפשר לשמוע את אותן יבבות על פלסטינים אומללים וכבושים? כמה מאות מיליונים אפשר להזרים לרצועה כה קטנה ולקבל שוב את אותן תמונות הרס וחדלון? משהו משובש כאן מהשורש.

הגיע הזמן לנער את האבק מעל הריסות סג’עייה ולגלות את האשמים האמתיים.