שני כוחות מתגוששים בעולמנו זה עם זה – כוח הבניין וכוח ההרס.
אנחנו מכירים את המאבק הזה כבר אצל ילדים רכים – האחד בונה מגדל מקוביות והשני הורס לו. כאשר בני-האדם מתבגרים, הם יודעים לבנות דברים בעלי משמעות רבה יותר, אך בה במידה גדל גם כוח ההרס.
כמה עמל וכמה כסף הושקעו בבניית מגדלי התאומים במנהטן, והם קרסו בעקבות פיגוע משולב אחד. כמה יזע ודמעות הושקעו בבניין יישובי חבל עזה. בתוך שבוע ימים בלבד הכול הוחרב והיה כלא-היה.
איך הטוב מנצח
במבט ראשון כוח ההרס נראה חזק הרבה יותר מכוח הבניין. אפשר להרוס ברגע עמל של דורות. אבל אם כך, מדוע לא הפך עולמנו למדבר שממה? כיצד קורה שכוח הבניין דווקא הוא הגובר? כוח ההרס מנצח בנקודה זו או אחרת, אבל במאזן הכולל אין ספק שכוח הבניין מנצח.
זה מה שאמרו חז”ל “מרובה מידה טובה ממידת פורענות”. הטוב יש בו עוצמה גדולה פי כמה וכמה מהרע. איננו צריכים ללכת שולל אחר יכולת ההרס וההשמדה, כי בסופו של דבר עוצמת כוח הבניין גדולה לאין שיעור.
סודו של הטוב ושל כוח הבניין הוא ביכולת להוסיף נדבך על נדבך, לצרף מעשה למעשה.
הרע וההרס הם התפרצות חד-פעמית, שיכולה להיות בעלת עוצמה אדירה, אבל היא נקודתית ואין היא מצטרפת אחת לאחת. לעומתו, הטוב מתחבר אל הטוב, לבנה מצטרפת ללבנה, וכך נוצר כוח כביר, שבכוחו לגבור אפילו על יכולתו ההרסנית של הרע.
יער שלם
הטוב נמשל לזרע שנזרע באדמה. הוא נראה גרגיר קטן, אבל הוא צומח ועולה ונהפך לאילן ענק. כל אילן כזה מניב פירות שבהם זרעים נוספים, המצמיחים עוד ועוד אילנות. זרע אחד קטן יכול להצמיח יער שלם. זה כוחו של הטוב.
לעיתים נדמה לנו שרק מהפכות גדולות יכולות לשנות את המציאות. ט”ו בשבט, ראש השנה לאילנות, מפנה את תשומת ליבנו לכוח הצמיחה הקיים בנו. מעשה טוב אחד, מילה טובה אחת, אפילו מחשבה חיובית אחת – יש בהם כוח אדיר. אם כל אחד ואחת מאיתנו יגבירו את כוחו של הטוב ויוסיפו מעשה טוב, עוד מצווה, עוד רגע של תורה, עוד תפילה – הטוב הזה יצטרף זה לזה ויהפוך לעוצמה אדירה.
כך מלמדנו הרמב”ם, שעל כל אדם לראות את עצמו ואת העולם כולו כאילו הם מונחים על כף מאזניים, והכפות שקולות. עכשיו כל דבר חורץ גורלות. מעשה טוב אחד – מכריע את הכף לכיוון החיובי ומביא לאדם ולעולם כולו תשועה והצלה. אם כולנו נוסיף בטוב, באור, בקדושה – ודאי העולם כולו יוכרע לכף זכות ותבוא הגאולה האמיתית והשלמה.