פרשת הגביר המעגן: “הרב גרוסמן נשלח ללא ידע בתיק ונפל לבור”

התפתחות דרמטית בפרשת ‘הגביר המעגן’: בית הדין הרבני הגדול לערעורים דחה הבוקר (שלישי) את כל טענות ערעורו של ‘הגביר המעגן’ וקיבל באופן מלא את שיקול דעתו של בית הדין האזורי.

זאת לאחר שבית המשפט העליון החזיר את הדיון אל בית הדין הרבני לבחינת ‘ראיות חדשות’,  עליהן טענו עורכי הדין של ‘הגביר’.

מדובר באחת מפרשיות העיגון הקשות ביותר עמן מתמודדת מערכת בתי הדין הרבניים – שנחשפה לראשונה באתר חרדים 10.

בני הזוג נישאו בשנת 1997. בשנת 2005 הגיעה האישה ארצה יחד עם שני ילדיה הקטנים לביקור משפחתי. בעת שהותה בארץ לקתה בשבץ מוחי שהותיר אותה במצב נכות קבוע.

באותו הזמן נטש הבעל את האישה והילדים, השאירם בחוסר כל ומאז הוא מעגן אותה.

לפני כארבע שנים הוציא בית הדין צו עיכוב יציאה כנגד אביו של הבעל, מאחר שסבר כי הוא הגורם הדומיננטי העומד מאחורי עיגונה של כלתו. על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש בג”ץ שפסק כי יש למצות תחילה את ההליכים בבית הדין הרבני לערעורים – וכעת ניתנה החלטתו.

בית הדין קבע כי על אביו של המעגן להוכיח באמצעות ראיות, כפי שקבע בית המשפט העליון, כי לא הוא הגורם לעיגון.

עוד קבע בית הדין, כי השליחות של הרב יצחק דוד גרוסמן אל הבעל המעגן, כדי  לשכנע את האיש לתת גט, הייתה “תרגיל כיסוי בלבד”, שלא היה לה כל סיכוי להצליח מראש, והיא נעשתה “כלפי חוץ ולמראית עין”.

לפי הדיינים, “פעולת האב לשליחת הרב גרוסמן לצרכים אחרים נועדה ליצור מצב שהרושם ממנו ישמש כביכול ראייה שהאב אומר לבנו שייתן גט ואילו הבן מסרב, מצב מבויים”.

עוד קבע בית הדין, כי עדותו של הרב גרוסמן נשענת בעיקר על אמירות מפי המעגן, וכי יש יותר מאשר רגליים לדבר כי אלו בויימו על ידי הבעל.

בית הדין מצא כי קיים קשר כלכלי הדוק בין האב לבן, וזאת בסתירה לעדותו של האב.

יחד עם זאת, לגבי הרב גרוסמן עצמו, כתב בית הדין כי הוא “אינו מטיל כל ספק ביושרו… אלא שבנסיבות שלפנינו קיים בסיס להאמין כי כבוד הרב הוטעה בכוונה על ידי האב ובאי כחו”, כאשר אלו “ניצלו את שמו הטוב ההולך לפניו, ליצירת מצג שווא לפיו האב מנסה לשכנע את הבן לתת גט”.

וכך נאמר בפסק הדין:

“אחת משתי הראיות שבג”ץ ביקש מבית הדין לבחון היה שליחות הרב גרוסמן שעשה מאמץ לשכנע את האיש לתת גט לאישה. כעולה מהתיק התבקש הרב גרוסמן על ידי מכרו לנסות ולהשפיע על הבן, אלא שזה לא שיתף פעולה ואף אמר כי מבחינתו יכול אביו להמשיך לשבת בארץ לאורך ימים, ואין בכך לשנות את עמדתו בכלום. עוד אמר הבעל לרב גרוסמן כי אין לו קשר עם האב, וכי זה אינו תומך בו כלל.

“בית הדין האזורי דחה ראיה זו מאחר שהרב גרוסמן אמר בדיון כי לא ידע את ההיסטוריה של התיק, ועל כן לא ברור כיצד היה אמור לשכנע את האיש למתן גט. בנוסף כתב בית הדין האזורי כי תמוה לפניו מדוע בחר האב לשלוח רב ישראלי הידוע בארץ, בניגוד לרב מקומי מארצות הברית הדובר את השפה ושאולי יש לו יותר השפעה על האיש.

“מכאן הסיק בית הדין האזורי כי למעשה מדובר בשליחות פיקטיבית – רוצה לומר שבעצם ניצלו את כבוד הרב גרוסמן ואת שמו הטוב ההולך לפניו ליצירת מצג שווא שלפיו האב מנסה לשכנע את הבן לתת גט.

“גם אנו סבורים כי כל הפעולה של שליחת הרב גרוסמן, שכאמור לא ידע כלום מהאמור בתיק ואת כל ההיסטוריה של סרבנות הבעל, הייתה מלכתחילה מעשה שכוונתו רק ‘לצאת ידי חובה’ ולא נעשתה מתוך כוונה כנה שישפיע על הבן – הבעל ליתן גט”.

הדיינים ממשיכים: “מסתבר כי האב רצה לקנות לעצמו תדמית על ידי שימוש באישיות מוכרת ופופולרית – הרב גרוסמן, בבחינת ‘למען יראו’ כביכול כי אפילו אותה אישיות אינה מצליחה. והרי אף לא אחד יעלה על הדעת כי הרב גרוסמן יישלח לשליחות קשה זו מבלי הכנה וידע היטב של כל שלבי תיק קשה זה.

“לצערנו זה מה שהיה בפועל. הרב גרוסמן נשלח ללא ידע מינימלי והיווה בעצם ‘כיסוי’ עבור מר [אלמוני] ויש אך להצטער על שנכשל ונפל לבור שהכין לו מר [אלמוני]. למעשה היה זה תרגיל במערכת ‘יחסי ציבור’ הקיימת בתיק זה, אך בשונה מהשאר כאן נתגלה הדבר.

“יש מקום להבהיר כי בעניינו של האב עוסקים מספר לא מבוטל של מוחות – הן בתחום המשפטי והן בתחום יחסי הציבור – וסביר להניח כי מאחר שקו ההגנה מחייב טיעון שהאב עושה ככל יכולתו, הרי שיש צורך להביא עדות או ראיות על כך, כאשר ראיות אלו יכולות להיות מבוימות במקרה הצורך.

“ובלשון אחרת: אין בית הדין מטיל כל ספק ביושרו של הרב גרוסמן. בית הדין מכבד ומעריך את הרב ופעולותיו הכבירות למען הכלל, אלא שבנסיבות שלפנינו קיים בסיס להאמין כי כבוד הרב הוטעה בכוונה על ידי האב ובאי כוחו, וכאמור נפל בבור שהכינו לו.

“והגע בעצמך: אילו באמת רצה האב כי הרב גרוסמן יוכל לשכנע את הבן, כלום לא היה נכון לפרוש לפניו את נתוני התיק כדי שידע לקראת מה הוא הולך, ובאיזה צורה יוכל לקנות את ליבו של הבן. ואולי דווקא רצה האב לדאוג שהשליחות תיכשל?”

בית הדין התייחס לעדויות שנשמעו בבית הדין האזורי מצד גורמים שונים – וקבע: “אין בהם הוכחה של כלום”.

בית הדין הגדול לערעורים סיכם וקבע: “ראשית, ביה”ד האזורי בדק היטב והקדיש זמן רב כדי לבחון את הראיות החדשות של האב, ובכך עמד במטלה שהוטלה עליו על ידי ביהמ”ש העליון. שנית, בדקנו היטב את שיקול הדעת של ביה”ד האזורי ומצאנו אותו ראוי, הגון ונכון. גם אנו סבורים, כי שיקול דעת נכון מביא אכן לדחייתם של אותם הראיות והמסקנה שהגיע אליה ביה”ד האזורי נכונה בעינינו”.