כולם מתפעלים איך נתניהו מנהל את המבצע • אבל דרושה ועדת חקירה

עצמו עיניים. דמיינו עשרות אנשי חמאס לבושים במדי צה”ל, צצים ממנהרות בתוך קיבוצים ובמושבים בנגב באישון ליל, נכנסים לבתי המשפחות ופותחים במסע הרג. טובחים ללא הבחנה באבות, אימהות, ילדים ותינוקות. אחר כך גונבים כלי רכב ודוהרים משם לבסיסים בנגב, לקריה או לכור בדימונה.

הפצועים והגופות בינתיים היו נכפתים, מסוממים, ונגררים דרך אותן המנהרות לעזה. ברגע אחד תושבי זיקים או כפר עזה היו הופכים מבעלי תאוות חיים לקלפי מיקוח. לו חמאס היה מקבל את היוזמה המצרית להפסקת אש לפני שבוע, תרחיש האימים הזה היה הופך למציאות מסויטת.

עכשיו יורים, אבל לכולם כבר ברור שרגע אחרי שתיפול כאן הרקטה האחרונה וישתרר שקט, תעלה הדרישה לחקור את אחד המחדלים הביטחוניים הגדולים של השנים האחרונות. בעוד נתניהו מטיף ומזהיר מפני איראן המתחמשת 1,600 ק”מ מכאן, צמח לנו מתחת לאף איום אסטרטגי משמעותי הרבה יותר, בתוך החצר של משפחת כהן בכרם שלום, 200 מטר מהבית של משפחת לוי בניר-עם.

הרבה זמן לא היתה פה מלחמה שקיבלה קונזנצזוס כל-כך רחב, שגם מי שחושב שיש פתרון אחר, לא מעז לומר זאת בקול וממלמל בשקט. עשרות חיילים הרוגים, העורף סופג מאות טילים, תושבי הדרום נדרשים כמעט מדי יום להסתגר בבתים מחשש לחדירת מחבלים ליישובים אזרחיים שעלולים לחטוף אותם לתוך מנהרות – רק בשבוע האחרון היו שבע או שמונה התרעות כאלו – ובכל זאת הציבור נותן לנתניהו ושריו רוח גבית לפעול.

השבוע ביקר יו”ר ועדת החוץ והביטחון, ח”כ זאב אלקין, את הוריו של אדר ברסנו מנהריה שנהרג השבוע בעזה. הבן שלי מת במלחמה הכי צודקת שיש, תגיד לביבי לא לעצור, אמר האב השכול הטרי לאלקין.

אי-אפשר שלא להתפעל מהאופן שבו נתניהו מנהל את המבצע. גם יריביו הפוליטיים או כאלו שלא נמנו על חוג אוהדיו, משמיעים טקסטים אחרים לנוכח נתניהו הרגוע, השקול, נטול הזחיחות ועם היעדים הצנועים והריאליים.

אפשר לחלוק עליו, לחשוב שהיה צריך לנהוג אחרת, אבל אין מי שלא מכבד את ההחלטה שלו לשים את הפוליטיקה בצד על אף המחיר שהוא עצמו עלול לשלם. והוא מודע לכך, כפי שאמר לבכירים בקואליציה ששוחחו עמו בימים האחרונים. כשמדובר בעניין של חיים ומוות, אמר לבני שיחו, אני לא מוכן לשחק משחקים פוליטיים.

שלא יעבדו עלינו

ובכל זאת, סוגיית המנהרות ואופן קבלת ההחלטות לאורך המבצע יצטרכו להיחקר, לא כדי לערוף ראשים, זה מיותר (אפשר להקים ועדת חקירה מזן חדש, דור 2.0) אלא כדי להבין איך קרה פה כזה מחדל: איך זה שהדרג הצבאי לא ידע על כמות המנהרות בשטח? ואם ידע, למה לא עדכן את הדרג המדיני? ואם עודכנו ראש הממשלה והשרים, למה הנושא לא זכה לטיפול ואיך זה שישראל הסכימה להפסקת אש מיד עם תחילת המהלך הקרקעי? לא ברור מה יותר חמור.

ושלא יעבדו עלינו, כלום לא תוכנן מראש. הרי אם לא היתה נחשפת המנהרה ביום העשירי למבצע, ישראל לא היתה פותחת במערכה הקרקעית. תמונות המחבלים היוצאים מהקרקע 200 מטרים מסופה הם ששינו את כללי המשחק.

גורמים שנחשפו לחומרים שאליהם נחשף הקבינט יספרו לוועדת החקירה, אם תקום, על הדוחות שהתריעו חודש קודם לכן על קיומן של המנהרות. היה ברור שיש שתי זירות של מנהרות, אבל לא היה ידוע מה ההיקף. ועדת החקירה תצטרך לקבוע האם ראש הממשלה ושר הביטחון העדיפו לעצום עיניים ולקוות שהפיצוץ פשוט לא יקרה במשמרת שלהם.

עוד מוקדם לדעת איך כל זה ישפיע על ראש הממשלה מבחינה פוליטית. נתניהו יכול להיזכר בעופרת יצוקה ב-2009, איך נסקה מפלגת העבודה בראשותו של שר הביטחון ברק ל-19 מנדטים. זה היה חודש לפני הבחירות. כשהמלחמה הסתיימה המשיכו טפטופי הירי אל עבר עוטף עזה. עם כל קסאם ירד גם מנדט.

אפס אחד וכולם נגדו

בזמן שלוחמי גולני נלחמים במנהרות התופת של עזה, החוק שמקדם שר האוצר יאיר לפיד, שנועד לאפשר רכישת דירות עם מע”מ 0%, מתגלגל ממחילה למחילה בוועדת הכספים של הכנסת. החוק של לפיד זוכה להתנגדות מקיר לקיר, לא רק של הדרג המקצועי, אלא גם של הח”כים. אם יש ח”כים שנעדרים מהאולפנים הפתוחים בימים האחרונים – זה רק בגלל שהם לוחמים נגד החוק בוועדת הכספים. את נס המרד מובילים יו”ר הוועדה, ח”כ ניסן סלומינסקי ובן בריתו, שר השיכון אורי אריאל (הבית היהודי) שפועלים להכניס שינויים בחוק, אבל מבלי להפיל אותו. בדיוק כמו ישראל מול החמאס- הם רוצים לשנות את החוק, אבל לא למוטט אותו.

השניים דאגו שהחוק יחול על בנייה צמודת קרקע כדי להיטיב עם הפריפריה. זה טוב לגליל, זה טוב לנגב, וזה טוב לבית היהודי שמושקע חזק בהתנחלויות. עוד תיקון שהצמד אריאל את סלומינסקי יזמו הוא העלאת התקרה בחוק כך שגם החרדים, יריביו של לפיד, יזכו בהטבה. לקינוח החליטו השניים להילחם עבור הלוחמים ועכשיו הם דורשים הטבה בחוק לחיילים הקרביים.

נתניהו כאמור לא עושה פוליטיקה בזמן הלחימה, אבל הוא משקיף מנגד בהנאה על המהומה. ראשו עם חיילינו בעזה, ליבו בוועדת הכספים. הנוסחה ברורה: הוא לא רוצה לתת ללפיד הישג, ומנגד, שר האוצר לא יוכל לצאת מהממשלה מבלי שישיג הטבה שיוכל לנפנף בה אל מול בוחריו.

לפיד שם את כל הביצים בסל אחד. אין לו דגל אחר לנפנף בו. הוא יעביר את החוק עם או בלי הטבות לחרדים ולהתנחלויות. החוק הזה הוא המצנח שלו לצאת מהממשלה או ללכת לבחירות.

נתניהו מעריך שאם ללפיד יהיה הישג בדמות 0% מע”מ על דירה, הרי שגוברים הסיכויים לקידום בחירות אחרי החגים. אם ללפיד אין הישג מע”מ 0%, הוא תקוע בקואליציה. נתניהו אהב את שותפיו קטנים ותקועים ללא יכולת לאיים ולתמרן את הקואליציה למקומות שהוא אינו חפץ בהם. את לפיד הוא דווקא היה שמח לראות מחוץ לקואליציה, בלי מע”מ, אבל שיצא אפס.

הבעיה של לפיד אקוטית לנוכח סיום מושב הקיץ של הכנסת. אם סלומינסקי ואריאל ימשיכו לעשות שרירים, החוק לא יובא להצבעה בשבוע הבא ושר האוצר יאלץ להמתין לאוקטובר הבא.

בינתיים הכל תקוע. שר האוצר עוצר שיווקי דירות ולא חותם לאריאל על הצעת החוק שלו הקובעת מחיר מטרה, כדי שזה יצביע בעד 0% מע”מ בוועדת הכספים. וכך הפך שוק הדיור לבן ערובה לתרגילים הפוליטיים של שרי השיכון והאוצר. לחיי הפוליטיקה החדשה.