“הרגע הכי מרגש היה כשהיא בירכה ‘שהחיינו’ ופרצה בבכי תמרורים”

בוקר יום חמישי. הלחץ עצום. הרב שייע דייטש, משלוחי חב”ד במוסקבה ומנהל מרכז ‘שערי חסד’, ויפה יששכר, אמה של נעמה יששכר – הצעירה הכי מדוברת כיום בישראל, ממתינים במתח.

עיניי אזרחי מדינת ישראל אל מהדורות החדשות: הכל ממתינים לראות את נעמה מחוץ לחומות הכלא, לאחר שאמש חתם ולדימיר פוטין, הנשיא של המעצמה הרוסית, על החנינה.

“נעמה יצא משערי בית הכלא”, היא מקבלת את הבשורה ופורצת בבכי של התרגשות ושמחה. לצדה, הרב דייטש, ה’מלאך’, כפי שדבק בו הכינוי ב-10 חודשים האחרונים, בפי בני המשפחה של נעמה.

החל מהיום הראשון, ערב פסח תשע”ט – כשהשוטרים הובילו אותה משדה התעופה אל בית המעצר, הוא שם, לצידם.

כעת, לאחר שנעמה ואמה שבו אל הבית ברחובות במטוסו של ראש הממשלה, שוחח מנדי זילברשטרום מאתר COL עם הרב שייע דייטש ושמע ממנו על שהתרחש לאורך כל התקופה הקשה.

•

“אני זוכר את היום שקיבלנו את ההודעה על מעצרה”, הוא אמר. “יצאנו אני ואשתי אל בית המעצר בערב פסח, ביקרנו אותה, עודדנו והבאנו מזון כשר שתוכל להכניס אל פיה. מאז, הקהילה היהודית במוסקבה ליוותה את המשפחה בכל צעד ושעל. אמה, יפה, הפכה לבת-בית אצלנו בבית-הכנסת והתארחה בסעודות שבת וחג”.

דייטש מספר: “מאחורי הקלעים ותחת הרדאר, עזר רבה הראשי של רוסיה, הרב בערל לאזאר, רבות למען שחרורה, כל זאת ביחד ובשיתוף פעולה מלא עם השגרירות הישראלית ואנשי לשכת ראש הממשלה.

“את נעמה ביקרתי מידי שבוע מאחורי הסורג ובריח. עודדתי אותה בכל ביקור והייתי מביא לה אוכל כשר, טרי וטעים. אמא שלה הייתה מבקשת בכל פעם שנעשה לבתה ‘מי שברך’ בעת קריאת התורה – והיינו מברכים ומצפים לשחרורה”.

תפילת מנחה מחוץ לבית הכלא. צילום: שייע בטוויטר

הרב דייטש היה עסוק בפרשה מבוקר ועד ערב. הוא דאג, יחד עם הרב לאזאר, לכל צרכיה היהודיים, הגשמיים והרוחניים של נעמה בבית הכלא, ושל אמה יפה במרכז הקהילה היהודי שבמוסקבה.

בכל פעם שהיה ערעור, משפט ודיון במצבה של האסירה – הוא היה נוסע לבית המשפט, ומעניק את עזרתו.

לקראת חג החנוכה, שלח הרב לאזאר לנעמה נרות חנוכה, דמי חנוכה, ועלוני קריאה – לאחר שהצליחו להשיג אישור מיוחד להכניס פנימה את החבילה.

•

מה הרגע הכי מרגש בכל תקופת הפרשה ומה היה הרגע הכי קשה?

“הרגעים הכי קשים היו בכל פעם שהיה דיון משפטי על השחרור שלה מן המאסר – והשופטים היו דוחים אותנו. אז היו פרצי בכי, והרבה מאוד צער ועצבות. ברור שאלו רגעים לא פשוטים בכלל לאזרחית ישראלית הזרוקה בכלא הרוסי.

“רגע מרגש שאני לא אשכח, היה כאשר הבאתי לנעמה לתוך הכלא את החנוכייה והנרות בנר שישי של חנוכה. עד אז לא הצלחתי להיכנס אליה. היא בירכה את שלושת הברכות, כולל ‘שהחיינו’ – ופרצה בבכי תמרורים, מלווה בצחוק. היא אמרה כי זוהי סיטואציה מוזרה לברך ‘שעשה ניסים’ בימים ההם ובזמן הזה”.

הרב דייטש מספר: “בכל פעם שהייתי בא לבקרה היא הייתה מגיעה עם הסידור לפגישה, ומבקשת שאני אראה לה היכן עומדים בתפילה ואסביר לה על מילות התפילה”.