1.
“לשתות בקשית”, הן מילות המפתח בבחירות הנוכחיות, כמו בסבבים הקודמים. כי כמה יכולה מפלגה להביא בוחרים לקלפי מעבר למצביעיה? הכי קל לפזול הצידה, ולסחוב מאחרים.
עד שנת 1999 הייתה ש”ס מפלגה לא גדולה, שנגסה קולות מהמפלגות בצד הימני של המפה הפוליטית. קצת מסעודה משדרות וחברותיה, קצת ספרדים שהצביעו עד אז ליהדות התורה, קצת חובשי כיפה סרוגה ממצביעי המפד”ל לדורותיה.
ב-99′ הייתה הפעם הראשונה בה נגסה משמעותית מקולות המסורתיים שבפריפריה (בעיקר) והביאה הישג ענק של 17 מנדטים. בשנים שלאחר מכן, שמר אלי ישי על הפיקדון כשהוא מצליח לתחזק את המפלגה סביב 12 מנדטים, פלוס מינוס.
כך קיבל אותה אריה דרעי לידיו בבחירות 2015, עת התייצב בראש המפלגה כשליט יחיד, בפעם הראשונה מאז שב לזירה (בבחירות 2013 רצה ש”ס בהנהגה משולשת: דרעי-ישי- אטיאס). התוצאה הייתה עגומה: 7 מנדטים בלבד (לעומת 11 בבחירות קודמות). אבל עדיין סחטה מחיאות כפיים מהפעילים, שצהלו בעיקר על ש’יחד’ של אלי ישי לא עברה את אחוז החסימה.
מאז ועד היום לא הצליחה ש”ס לחזור לימי ההוד שלה, אפילו לא ל-11 המנדטים. גם צהלות השמחה של הסיבוב הקודם, עם 9 מנדטים הסתירו את העובדה ששני מנדטים מפרידים בין הניצחון הזה לבין המנדטים שקיבל דרעי לידיו.
לקראת הסיבוב הקרוב – זהו היעד. לחצות את המספר הדו-ספרתי, ולזנק חזרה ל-11.
2.
תגידו, יש עוד דברים שמשפיעים. יש אחוז חסימה, יש ילודה, יש גידול אוכלוסיה. הכל נכון. אבל בואו נשווה ליהדות התורה, שמאז 99′ מדשדשת סביב אותם מספרים. 4, 5, 6, 7, 8 – אין ירידות דרמטיות, אין עליות משמעותיות.
איך בדיוק מתכוונת ש”ס למקסם הפעם את כוחה ולהגיע ל-11 מנדטים? הקשית.
אבי אבות השיטה בשנים האחרונות הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמידי מערכת בחירות לוטש עיניים למפלגות שלצידו ושואב את כוחן. כך שתה לבית היהודי של בנט-שקד 4 מנדטים ב-2015 והצניח אותן מהישג של 12 מנדטים ל-8 בלבד, וכך הוריד אותם אל מתחת לאחוז החסימה בבחירות 2019 מועד א’ וכך הוא ממשיך לשאוב אותם קצת יותר או קצת פחות מידי מערכת בחירות.
ליהדות התורה ולש”ס הוא סחב ‘בעדינות’. המטה החרדי בליכוד עבד במינון נמוך יחסית, תוך הקצאה של תקציבים קטנים ובלי להסתער חזיתית. האם ישמור נתניהו על המסורת הזו גם בסיבוב הקרוב? ממש לא מובטח. מכך בדיוק חוששות המפלגות החרדיות, בהדגשה על ש”ס.
כשנתניהו יחליט לשאוב, לא יעזרו לאריה דרעי שבועות של ‘אני יצרתי את הגוש’, ‘אני הייתי נאמן’ – כי נתניהו רואה רק את ביבי, את הקשיים המצפים לו בהקמת קואליציה, ובצורך שלו בליכוד גדול וחזק.
אז היכונו לביאת השאיבה.
3.
רגע לפני שהיא פוצחת בקמפיין בקול רעש גדול, ניסתה ש”ס לבצע מהלך הצלה. עבור מי שלא צפה בסרטון שהשיקה – נציג אותו.
תחת הכותרת “החברים של ביבי”, עוקץ הסרטון את הליכודניקים, כמו גם את בנט ושקד מ’ימינה’.
“הכירו את החברים הטובים של ראש הממשלה:
גדעון “כל ההסתה מגיעה מנתניהו” סער.
יולי “התנהלות בעייתית” אדלשטיין.
יואב “לראש הממשלה יש בעיה” קיש.
נפתלי “לכל אדם יש תחליף” בנט.
איילת “לא תופרים תיקים” שקד.
הבנתם את הרעיון? מסביב לנתניהו ישנם אנשים ‘לא נאמנים’. לכן, המסקנה המתבקשת, על פי הקמפיין של ש”ס: “עם כאלו ‘חברים’ – רק ש”ס, השותפה הנאמנה השומרת על נתניהו ומחזקת אותו. ש”ס הקימה לנתניהו את בלוק הימין, רק ש”ס מנעה ממשלת שמאל עם הערבים, רק פתק ש”ס זו שותפות אמת לנתניהו”.
אז “אל תירא ישראל שומרים על ביבי, מצביעים ש”ס”.
ההיגיון פשוט. מסביב לנתניהו יש נחשים ועקרבים, יש אפילו מי שהתמודד מולו ראש בראש בפריימריז – אז למה לכם לתת את הקול לליכוד? תנו ש”ס, קבלו ביבי.
האם יש ממש בהיגיון הזה? למען האמת, לא.
הנה תרחיש: בחירות 99′, אלפים ממצביעי ש”ס עשו זאת באותה שנה משום שצפו בקלטת ‘הוא זכאי’, משום שהיא סחטה מהם דמעות, משום שהם התחברו לעוול שעשו ליו”ר המפלגה הכריזמטי אריה דרעי. האם הם חלמו למצוא, שבועות אחדים לאחר הבחירות, על כס היו”ר, את אלי ישי, שבקושי היה מוכר למצביעים?
אבל אהוד ברק, מי שניצח בבחירה הישירה והרכיב את הממשלה, דרש מהגר”ע יוסף זצ”ל את ראשו של דרעי. הרב הכריע: אלי ישמור על הפיקדון. תחשבו על המאוכזבים, שהצביעו בקלפי עבור דרעי, ומצאו במקומו מישהו אחר.
הנה תרחיש: בחירות 2020 מסתיימות. מתברר ששוב נתניהו אינו יכול להרכיב ממשלה. ימינה נכנסת לממשלת גנץ, קמה ממשלה. ש”ס נותרת בחוץ. אבל חכם שלום כהן, נשיא מועצת חכמי התורה, מכריע: למען עולם התורה הספרדי, תיכנסו פנימה.
תחשבו כעת על המאוכזבים, אלה ששמו בקלפי פתק בשביל לשמור על ביבי, וימצאו עצמם עם משהו אחר.
כי צריך להבדיל בין מצביעי הבונקר של ש”ס, החרדים של ש”ס, אלו שמילה של חכם שלום היא קודש עבורם, אלה שמאמינים שמפלגה חרדית אינה מתנהלת באמצעות פריימריז או הכרעות דמוקרטיות כי אם על ידי מועצת חכמים. האם המסורתיים שבפריפריה או אנשי ימין, אותם אלו שקמפיין ש”ס קורץ להם, אלו שבעצם רוצים להצביע ל”מפלגה של בגין, זכרו לברכה, ושל ביבי, יבדל לחיים טובים אמן ואמן” – אבל משתכנעים שש”ס מעניקה ערך מוסף בשמירה עליו, מעין חברת אבטחה פוליטית – מה הם ירגישו, מה יחשבו, אם תרחיש ב’ יתממש?
4.
בסיבוב הקודם, בבחירות לכנסת ה-22, זה עבד. החיבוק העז (יש שיאמרו חיבוק דב, תלוי בעיני המתבונן) שהעניק דרעי לביבי, על גבי שלטי חוצות, הזניקו את מפלגתו מ-7 מנדטים ל-9 – וזה המון.
לכאורה, שני המנדטים שהעניקו את קולם לש”ס בסיבוב הזה, לא התאכזבו. מבחינתם, דרעי סיפק את הסחורה. הוא נצמד לגוש החוסם, טרפד לבני גנץ כל אפשרות להקים קואליציה, ומסעודה לא מכירה את הרכילות (שלא ברור אם יש להן יסוד במציאות) לפיהן היה דיבור בין כחול לבן (או לפחות גורמים במפלגה) לבין ש”ס (או לפחות גורמים במפלגה). לכן, לכאורה, שני המנדטים שהצטרפו לש”ס בסיבוב הקודם, יישארו. אין גם שום סיבה שלא יתווספו עוד משוכנעים שיצטרפו לעגלה.
עגלתו של נתניהו, בהובלת דרעי, כפי שמנסה קמפיין ש”ס לתאר.
מזה, בדיוק מזה, חושש נתניהו. הוא לא מתלהב מקולות שיעברו מהליכוד למפלגות שתעשינה לו טובה בגוש. קודם כל, כי הוא לא באמת יכול לסמוך עליהן במאת האחוזים, תמיד יהיו את היועצים שילחשו לו באוזן ‘הוא מתכנן לערוק’.
זה לא שלגבי גורמים מרדניים במפלגתו לא היו לחישות, לא היו חששות. ובכל זאת, פחד מרכז הליכוד מהלך על כל ליכודניק, ולפני שיערוק יחד עם 10 או 11 או 12 חברים, הוא יחשוב 101 פעמים.
כי הליכודניקים יודעים גם להעניש את מי שלא מיישר קו עם המנהיג האהוב. תראו את התוצאה שהביא גדעון סער בפריימריז, איזה אחוז עלוב. וזה עוד לא הכל. חכו לקרב ביום שאחרי. סער ישלם אז את מחיר ה’אני מוכן’ מ-2019.
ככה זה אצל הליכודניקים. זה טבוע להם בדם, בדי. אן. אי.
5.
לאן עוד יכולה ש”ס לפזול? ל’מיזרוחניקעס’, כפי שכינה אותם הרב מוטקה בלוי, איש החינוך של דגל. כלומר, לעבר ימינה. וגם לכיוון האשכנזים.
שכון, אין סיבה למשל שחסיד חב”ד, שמחפש את המפלגה שתענה להגדרה ה’חרדית ביותר’, יבחר ביהדות התורה ולא בש”ס. ש”ס כיפרה כבר מזמן על חטאי אוסלו שיוחסו לה (בצדק, או שלא בצדק); דרעי בורר בקפידה את אמירותיו ומעשיו המתיישרים לימין (מה שלא ממש מוקפד ב’דגל התורה’) – אז למה לא להקים מטה שיפעל בקרב החב”דניקים? ומה עם החרדים העובדים? יכול להיות שיהודי כמו משה ארבל, עו”ד מצליח בהכשרתו, מדבר אליהם יותר מאורי מקלב, למשל?
על רקע הקשית הזו שמעתם היום את קרב התרנגולים בין שתי המפלגות האחיות: בדגל התורה קרקרו על הקמת מטה ‘בני תורה ספרדים’ וניערו מהנפתלין את הנציג הממוקם אי-שם דוד אוחנה, וש”ס קרקרה עם האיום” ‘נקים מטה לאשכנזים’. עיתונאים שוגרו לצייץ בעד הנגד ונגד הבעד, וליהודים היתה אורה.
חכם, זה לא. במקום לנסות לגרד מצביעים שהם לא הבייס החרדי (מעבר להבאת מרן הגר”ח קניבסקי לטבריה ולדרום יום-יומיים לפני הבחירות. זה מעולה, אבל לא מספיק) – תולשים נוצות זה לזה. במקום להבין, שלא ממש משנה אם מנדט כלשהו ינדוד מש”ס ליהדות התורה (או להיפך) – שכן בסוף הן פועלות בכנסת בשיתוף פעולה די פורה – עסוקים בקרבות בתוך ה’סוברו אברכים’.