בימים בהם נלחם עם ישראל את מלחמת קיומו במחבלי החמאס, נשמעת גם דעתם של גדולי ישראל כיצד יש להתנהג אל מול המאורעות הקשים. באחת מן הפניות הרבות לראש הישיבה, הגאון רבי אהרן ליב שטיינמן הוא נשאל האם ראוי הדבר שכל אחד יקח שם של חייל מסויים להתפלל עליו. ראש הישיבה ענה: “דבר ראשון – לא מתפללים רק על יחיד, שכן אז נמצא כאילו ממעט שאינו מתפלל על האחרים, וזה לא בסדר, אלא צריך לבקש בתפילה על כולם ובפרט על פלוני בן פלוני”.
הרב הגדיר את החיילים: “סאיז דאך יידישע קינדער – ארחמנות…” הרי הם ילדים יהודים, ורחמנות עליהם. גם על הטענה שיש ביניהם שאינם שומרי שבת, אמר הרב שיש להתפלל עליהם.
בהקשר לכך סיפר מעשה שהיה עם מרן הגר”ח מבריסק זצ”ל שפעם ארע ואדם שהיה מאנשי “הבונד” נידון למוות. כדי להצילו נדרש היה סכום כסף גדול כדי לשכור עורך דין. מרן הגר”ח זצ”ל עמד בעצם יום הכיפורים הקדוש ואסף כסף כדי להציל אותו, ובס”ד באמת הצליח להצילו ממות. הרי לנו שאף לאחד שהיה ידוע לרשע – אנשי הבונד היו ידועים לאפיקורסים ממש – טרח אותו גאון וצדיק להצילו”.
רק למי שיש שכל כמו הרמב”ם
אחד מן התלמידי חכמים הקשה, הלא הרמב”ם כתב דמחלל שבת הוא כעובד עבודה זרה? השיב לו הרב, כי הלכה זו נאמרה על מי שיש לוש שכל רב כמו של הרמב”ם, כך שחילול שבת שלו שווה לעבודה זרה. לעומת זאת אדם רגיל המחלל שבת עושה זאת מחוסר ידיעה והוא נקרא ‘אח טועה’, ועל כן יש להצילו, וכמו שהאריך בכך כבר מרן החזון איש בספרו. בדרך כלל, זה מחסרון ידיעה את חומר הדבר, וצריך להצילו, וכמו שהאריך בזה מרן החזו”א בספרו.
הרב שטיינמן שמע מפי הרב קלוגמאן כי לפני שנים התארגנה משלחת של מאפים ומיני מתיקה לחיילים בשדה הקרב, ובאו בטענות לרב אלישיב כי הדבר עלול לייצר קשר בין החרדים לחיילים. הרב אלישיב הגיב כי “אילו היה שם האח שהלם הם לא היו מדברים כך”. על כך הגיב הרב “אין הכי נמי”.