פרופ’ יצחק כ”ץ: “קל לזייף סקרים. מפלגות וקבוצות מחדירות נסקרים”

פרופ’ יצחק כ”ץ, מייסד ומנהל מכון המחקר ‘מאגר מוחות’,  הוא מוותיקי הסוקרים בישראל.

לרגל ספר חדש שכב –  “עַם הסקר – מאחורי הקלעים של סקרים, פוליטיקה ועסקים”, הוא העניק ראיון לנדב שרגאי ב’ישראל היום’.

כיסטוריון של סקרים, ולא רק כמי שמבצע אותם, כ”ץ מציין שעל פי הנתונים, רוב הציבור בישראל אינו מאמין בסקרים.

בסקר אחד, שערכה אוניברסיטת תל אביב, 60 אחוזים מהנשאלים הביעו אי־אמון בסקרים ורק 19 אחוזים אמרו שחשוב להם לקבל סקרים והערכות בנוגע לבחירות. בסקר שני, חדש יותר, שנערך לאחרונה לקראת הבחירות לכנסת ה־21, השיבו כמחצית (51.5 אחוזים) שאינם מאמינים לסקרים, ו־42 אחוזים אמרו שהם מאמינים להם.

“סקרים רבים לאורך השנים מזויפים”, הוא קובע. “התופעה בולטת בעיקר במערכות בחירות מקומיות, אך גם בארציות ובאיגודים שונים”.

בספרו הוא מביא דוגמאות לזיופים בבחירות מקומיות שהתקיימו בבית שמש, בביתר עילית, בפתח תקווה, בכפר שמריהו ובלוד, אך גם בבחירות לכנסת שהתקיימו באפריל 2019, כאשר סקר של ‘מאגר מוחות’ שבראשותו זויף, ושבוע לפני הבחירות פורסם ש”זהות” בראשות משה פייגלין זוכה ב־8 מנדטים.

עד כמה נפוצים הזיופים? כיצד עושים זאת? והאם התופעה קיימת גם במערכת הבחירות הנוכחית?

כ”ץ: “אני בטוח שזה נעשה גם כיום. קל לזייף. זה נעשה בעיקר דרך רשתות חברתיות וקורה לעיתים מזומנות. היום לא רק שמזייפים, גם לא מתביישים להודות בכך. שיטת הזיוף הכי עדכנית היא החדרת נסקרים מאורגנת לפאנלים האינטרנטיים. בניגוד לזיופי עבר, אתה לא ממתין שהסקר יתפרסם, ומשנה את תוצאותיו וגם לא מפברק סקר ומציג אותו, אלא כאמור מחדיר נסקרים לפאנלים”.

איך עושים את זה? הוא נשאל. 

“יש במדינת ישראל 5-4 פאנלים רציניים שבהם רשומים עשרות אלפי נסקרים. לכל פאנל כזה אתה מגייס דרך הרשת אנשים שמוכנים להשתתף כנסקרים. הם מוסרים מרצון הרבה נתונים על עצמם. כך אני, כסוקר, יודע עד כמה הם מייצגים או אינם מייצגים את האוכלוסייה.

“הנסקרים גם מתוגמלים כספית, סמלית, תמורת הזמן שהם מפנים עבורי. כך סוקר רציני יודע מה היתרונות ומה החסרונות שלו. גם אני, גם קמיל פוקס וגם אחרים, יודעים איזה חלק חסר לנו בפאנל, ומה צריך להשלים. בדרך כלל ההשלמות הם מהציבור החרדי, הערבי ומהקשישים. עד כאן הכל בסדר.

“אבל בשנים האחרונות, יותר מפלגות וקבוצות מחדירות פאנליסטים משלהם לציבור הנסקר או בצורה מאורגנת, או בטפטוף, ורושמים אותם לפאנלים דרך הרשת”.

יש דוגמאות?

“אני חייב להיות זהיר. לדעת – אני יודע, אבל אין לי הוכחות”.

האם ניתן לזהות את המצטרפים הסמויים הללו כאנשים שזוהו עם עוצמה יהודית או זהות?

“לא אתייחס לכך, אבל אוכל לומר שהיום אנו מודעים לתופעה, ויש דרכים לאתר ולתקן זאת”.