הטייקונים של חמאס: משעל שווה 2-5 מיליארד דולר • וכמה הנייה?

בימים האחרונים מתפרסמות בכלי התקשורת השונים תמונות רבות של בכירי חמאס בבתיהם המפוארים, על מכשירי הכושר, במלונות היוקרה ברחבי העולם ועוד. מנגד, מתפרסמות התמונות הקשות של העם, אותם פלסטינים שחמאס מתיימר לייצג, על דלות בתיהם הרעועים וקשיי הקיום שלהם.

אחת התעלומות הגדולות הן כמה שווים בכירי חמאס היום, הטייקונים החדשים של העולם הערבי, ואיך הם, שנולדו וגדלו במחנות פליטים ושחרתו על דגלם את הסיוע לעם לכאורה, הפכו לעשירי העם ומורמים מעם.

אלוף משנה במילואים, ד”ר משה אלעד, מרצה בחטיבת המזרח תיכון במכללה האקדמית גליל מערבי ומי שבעבר שימש בתפקידים בכירים בשטחים לאורך כ-30 שנה, מנסה להשיב על השאלות הללו.

“הרוב הגדול של מקימי חמאס וראשיה היו פליטים או דור שני לפליטים, וחלקם היה מצרים מעורבים עם פלסטינים (ילדי נישואי תערובת), שלא היה להם כסף בכלל. בתחילת דרכם ודרכו של חמאס, הארגון ניזון (לא בשמו כחמאס) מהממשל הצבאי בישראל, שטיפח את האגודות האסלאמיות שעבדו ברצועה מטעמים של טיפוח משקל נגד אש”ף. ביום שהם החליטו להתנתק מישראל והחלו לתור אחר מקורות מימון חלופיים, אז החלה ההתעשרות הפנומנלית שלהם”.

מהיכן הכסף של אבו מארזוק?

הכסף, מסביר אל”מ במיל’ אלעד, הגיע מכמה כיוונים: “תרומות של אנשים שנפטרו – תרומות הקדש, כספים שזרמו באמצעות ‘קופת החסד’, תרומה המכונה ‘זכאלה’, והיא אחת מששת עמודי התווך באסלאם, ומתרומות של מדינות שונות. זה התחיל בסוריה, ערב הסעודית, אח”כ איראן, שהייתה אחת התומכות הגדולות של חמאס, ונגמר כיום בקטאר שתפסה את מקומה של איראן”.

במקביל להתרמות ממדינות שונות החלו לפעול בארה”ב מתרימים שונים שגייסו כספים לטובת פעילות חמאס. וכאן החל הכסף הגדול להיערם בידי הבכירים. “בין אותם מתרימים היה גם ד”ר מוסא אבו מרזוק, מספר 2 בחמאס”, אומר אלעד, ומספר: “מתחילת שנות ה-90 הוא החל בארה”ב במסע גיוס כספים בקרב מוסלמים עשירים ובמקביל הקים כמה מפעלים בנקאיים. לימים הוא עצמו הפך לקונגלומרט של 10 מפעלים פיננסיים שנותנים הלוואות ומבצעים השקעות פיננסיות. הוא איש כספים מדהים”.

ב-95′ הורה הממשל האמריקאי לעצור את מרזוק בגין פעילות תומכת טרור, ולאחר ששהה כשנתיים בכלא האמריקאי הוחלט לגרש אותו ללא משפט. הכסף נשאר שלו. “האיש הזה היה שווה כבר ב-97′, כשהוא גורש מארה”ב, כמה מיליוני דולרים”, מספר אלעד ומוסיף: “איכשהו הוא חמק מציפורני מס ההכנסה האמריקאי והעמדה לדין על עבירות מימון טרור. יודעי דבר אומרים שהוא ככל הנראה חבר לממשל ושיתף איתם פעולה. אין לכך הוכחות אבל קשה להאמין שיש סיבה אחרת לכך שהוא חמק בלא עונש מעבירות כל כך חמורות. ב-2001, בחקירת אירועי 11 בספטמבר, התברר שהוא ניהל קשרים פיננסיים מסועפים עם אלקאעידה כולל העברות כספים ל-21 פעילי אלקאעידה שהואשמו בפיגוע”.

היום, מרזוק נחשב לאחד המיליארדים הגדולים בחמאס. “על פי ההערכות של הערבים מדובר באדם ששווה 2-3 מיליארד דולר”, אומר משה.

חאלד משעל: פרוייקטים נדל”ניים בארצות המפרץ

בכיר אחר שהפך לטייקון-חמאס הוא חאלד משעל. “ההערכות בעולם הן כי משעל שווה היום 2.6 מיליארד דולר, אבל המספרים שהפרשנים הערבים מדברים עליהם (על בסיס מקורות רבים שיש להם) גבוהים בהרבה, ונעים בין 2-5 מיליארד דולר שמושקעים בבנקים מצריים ובמפרץ וחלקם בפרויקטים נדל”ניים בארצות המפרץ”, אומר אלעד.

הטייקון הבא ברשימה הוא ראש ממשלת חמאס איסמעיל הנייה. “הוא צאצא של משפחה ממחנה הפליטים ‘אל שאטי’, והונו מוערך ב-4 מיליון דולר”, אומר אלעד ומוסיף כי “את רוב נכסיו הוא רשם ברצועה על שם חתנו נאביל, ועל שם תריסר בנים ובנות שיש לו להנייה ולעוד כמה בכירי חמאס פחות מוכרים. לכולם יש בתים בשטחי נדל”ן נחשבים ברצועה כשכל בית מוערך בלפחות מיליון דולר”.

מתעשר נוסף לא נמנה עם הבכירים ביותר בחמאס, אבל מתברר שגם הוא (ומנהלים זוטרים אחרים) נהנה מהשמנת – אימן טהא. לדברי אלעד, “הוא היה עני מרוד ממחנה הפליטים ‘אל בורג’, אבל הוא בנה לאחרונה בית במרכז הרצועה ששווה לפחות מיליון דולר. הוא אחראי על תיאום בין חו”ל לחמאס ברצועה, והוא אפילו לא בכיר, אבל הוא כבר בקרב המיליונרים”.

המנהרות: עסק כלכלי

השאלה מאיפה השיגו אותם בכירים את הכסף חושפת את המערכת המושחתת שניהלו חמאס – כמי ששולטים על צינורות הכסף ברצועות עזה ושעשו בכסף הזה כבשלהם. “רוב הכסף שהועבר לכיסיהם של אנשי הרצועה בא להם משיתוף פעולה בעסקי המנהרות ויצירה של שוק פורח של הברחות, שיצר לפי הערכות לא פחות מכמה מאות מיליונרים. אם העסק היה נמשך זה היה מכפיל את מספר המיליונרים ברצועה למרות שרוב העם שם הוא לא כזה. האיש המושך בחוטים מכיוון מצרים בנושא המנהרות זה לא פחות ממספר 2 באחים המוסלמים, חיראת אל שאטר. הקשר בינו לבין חמאס נוצר כביכול בשם הדת, האסלאם, אבל בפועל הם הקימו עסק כלכלי משגשג, שעשה רווחים פנומנליים”, אומר אלעד.

לאחרונה דיווח עיתון שאק אל אווסד (המזרח התיכון), שנחשב לאחד העיתונים המוערכים בעולם הערבי, כי בעזה מתגוררים לפחות 600 מיליונרים. אלה הם אותם אנשים שישבו על צינורות הכסף ברצועה.

אלעד מתאר כיצד עבדה השיטה ולאילו סכומים נחשפו בכירי חמאס: “על כל רכב מפורק שהגיע במנהרות גבו בכירי חמאס 25% ‘מס’ ו-2,000 דולר; סה”כ מדובר על מאות מנהרות הברחה ממצרים לרשות (ואלה סוג המנהרות שישראל פחות עסקה בהריסתן, כיוון שמצרים הייתה עסוקה בזה). מאז יוני 2007 עד 2010 הייתה העברת מזומנים בהיקף של 800 מיליון דולר במזומן בעסקי המנהרות (על פי מידע שהגיע מהחלפנים ברשות). חמאס גם הטיל מסים על הסוחרים בעזה – על כל דבר שאתה סוחר, מארגז ירקות ועד מכוניות פאר, והבכירים גרפו את הכספים לכיסם”.

מקור התעשרות נוסף של בכירים בחמאס היה השתלטות על אדמות. “הם השתלטו על אדמות באזור הים בעיקר, באזורים נחשבים בגוש קטיף לשעבר וכדומה, ואח”כ מכרו אותן. הם למעשה החתול ששומר על השמנת, על הקרקע, ולכן יכלו להשתלט על האדמות ולגזול אותם לעצמם”, מסביר אלעד.

בנוסף, נוהלה ברצועה מערכת פיקטיבית של “גיוס עובדים” לחמס, על מנת לקבל תלושי שכר מהגורמים הממנים אותם בחו”ל. “הם מקבלים את התשלומים מחו”ל על פי שמות העובדים, ולאחרונה התגלה שיש מאות שמות פיקטיביים של אנשי צבא ופקידים כביכול בחמאס. בפועל הכסף שולשל לכיסיהם של הבכירים ואנשי הממשל ברצועה”, אומר אלעד.

עוד על פי גורמים שונים, חלק מהכסף של משעל נגזל מ”הקופה הסורית”. אלעד: “על פי ההאשמות ולאחר חקירה שנערכה ברשויות הפדרליות בארה”ב, משעל מואשם שהוא לקח את כל הקופה הסורית. בסוריה הייתה קופה נפרדת לטובת חמאס, שרק הוא שלט בתנועות בה כשחי שם. ברגע שהוא נפרד מדמשק הוא לקח את הקופה הסורית שהייתה שווה כמה מיליארדי דולרים וחילק לעצמו ולאחרים. ההערכות הן שנכסי חמאס שהיו בסוריה נעו בין 1.5 ל-2 מיליארד דולר שמשעל לקח”.

בשורה התחתונה, אומר אלעד, “יש פה שחיתות ברמה הגבוהה ביותר”. לדבריו, “מה שמייחד את המנהיגים הפלסטינים לאורך השנים זו האמירה ‘אנחנו צריכים בתוך זמן קצר להתעשר’. זו התפיסה של השלטון. אין למנהיגים שם בושה. זמן קצר לאחר שהם נכנסים לשלטון הם משתלטים על תחומי הדלק, התקשורת וכל התחומים הרווחיים במדינה. גם בחברה המערבית יש את ההתעשרות המהירה והמושחתת, אבל שם זה נעשה בצורה מתוחכמת באמצעות מעטפות כסף ומבנים מורכבים של שוחד וכדומה, אבל אצל הפלסטינים אומרים לך בפנים ‘אני רוצה להתעשר'”.