האם המהלך הזה הוא גלגל ההצלה ב’טיטאניק’ של הימין הטובע?

1.

רגע לפני שגוש הימין מטביע את עצמו, יש מי שמנסים להוביל להתעשתות מהירה.

זה קצת מאוחר מדי, כי מדובר במהלכים שהיו צריכים להבשיל הרבה קודם לכן, ולא בשעות האחרונות והקריטיות לפני הגשת הרשימות. שכן, המועד האחרון להגשת הרשימות לכנסת ה-23 הוא הערב בשעה 22:00..

הנה רעיון מבריק, שעלה בדעת אנשים בציונות הדתית: ירוצו רפי פרץ, איתמר בן גביר ואלי ישי  ברשימה אחת – שתוצג כרשימה הציונית הדתית לעדות המזרח.

איילת שקד, נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ’ ירוצו ברשימה שניה ומקבילה – שתוצג כרשימה הציונית דתית לאשכנזים.

בדיוק כמו ש”ס ויהדות התורה אצל החרדים.

אז נכון שיש עוד הבדלים, אידיאולוגיים: איילת ונפתלי מתונים יותר בדעות שלהם מאיתמר בן גביר, ואפילו סמוטריץ’, הקיצוני יותר מביניהם, ‘ממלכתי’ יותר מכל גורם בעוצמה יהודית (ההדגש על האות ל’, כפי שהוא מבטא זאת).

אבל עזבו אתכם מ’קטנות’. וכי אין הבדלים השקפתיים בין איציק ועקנין מש”ס, רק לדוגמה, לאורי מקלב מיהדות התורה? ודאי שיש. ועדיין – הבידול הוא בקטע ‘מזרחי’ ו’אשכנזי’.

למה מה שעובד אצל החרדים, לא יעבוד בציונות הדתית?

עם זאת, גורם מהציונות הדתית אומר לחרדים 10: “אין סיכוי שזה יעבוד. אצלנו בציונות הדתית זה לא עובד כמו אצל החרדים, אין אצלנו ספרדים ואשכנזים לחוד”.

2.

מה, בעצם, מפריד בין ‘כל הטוב הזה’ למימוש?

בסביבת אלי ישי צוחקים ואומרים: “לא היתה כל פגישה בין הצדדים, לא התנהל שום משא ומתן, הכול דיבורים”.

הם מודים שישנם רבנים מהציונות הדתית שפנו בימים האחרונים לגורמים בסביבת אלי ישי, וגם אליו ישירות – אבל התשובה שנמסרה להם הייתה זהה: אין מה לפנות אל הגר”מ מאזוז, מבלי שיהיה ברור שלאלי ישי יש מקום ברביעייה הראשונה. שכן, ההנחה היא שמפלגה מזרחית כזו תעבור את אחוז החסימה ולא הרבה מעבר לכך. כל תוצאה אחרת תהיה בגדר הפתעה, ולמה שאלי ישי יתבזה שוב ויישאר מחוץ למפלגה ביום שאחרי?

עניין נוסף, חשוב לא פחות: מאחר וברשימת הבית היהודי יש נשים, הגר”מ מאזוז לא יאשר חבירה, מבלי שתוגדר כ’בלוק טכני’. אלא שגם לתנאי זה לא הסכימו בבית היהודי, לדברי גורמים בסביבת אלי ישי.

אז בינתיים, כלאם פאדי. הכול רק דיבורים.

וקרש ההצלה הולך ומתרחק מהחוף.

3.

מפתיע, בהקשר זה, להיזכר בדבריו הנחרצים של איתמר בן גביר לפני כחצי שנה.

היה זה בתחילת אוגוסט, כשהוגשו הרשימות לכנסת ה-22. שאלתי את איתמר בן גביר על אפשרות חבירה לאלי ישי. היו אלו השעות האחרונות לפני נעילת השער. ב’ימינה’ לא הראו נכונות לקלוט את ‘עוצמה’, והלך והתברר כי היא תרוץ לבד, על כל המשמעויות של מהלך כזה כלפי גוש הימין.

ברקע התרוצץ ח”כ דוד ביתן, מנסה לחלץ את הספינה מלטבוע (היה זה בעידן בו היה מאוד מקורב לנתניהו, השליח הנאמן שלו, והשיב לטלפונים של ראש הממשלה בחפץ לב. איתמר בן גביר ואנשיו כבר הכינו את הדפים להגשה.

יש מצב שאלי ישי ירוץ אתכם? – שאלתי את בן גביר.

הוא השיב בכזו נחרצות, שהפתיעה אותי. “אלי ישי לא ירוץ איתנו”.

לא? למה? סופית? אתם לא רוצים? תהיתי.

“אלי ישי לא ירוץ איתנו וזהו! עד כאן!”. הוא היה נחרץ מאד.

באמת? סגרתם לו את הדלת? לא ויתרתי.

“מה, את מופתעת?” – הוא היה נראה מופתע, אולי עשה את עצמו.

אז, אלי ישי אפילו לא ביקש מקום ברשימה. בסביבת אלי ישי טענו כי בשלב מוקדם יותר ביקש בן גביר לרוץ יחד עם ‘יחד’, אבל אלי ישי הוא שסירב.

ניסיתי להבין מה מהות הכאסח בין איתמר בן גביר לאלי ישי, והגורם הסביר לי: “לאלי ישי יש הערכה גדולה מאד לאיתמר בן גביר, הם מיודדים וחברים טובים”, אבל  “אלי חושב, בגלל הסכנה הגדולה לעולם התורה ולגוש הימין, שאין הפעם אפשרות לקחת סיכון ולרוץ עם רשימה שלא בטוח שתעבור את אחוז החסימה”.

בסוף, איתמר ועוצמה יהודית רצו לבדם. הסיום, העגום, ידוע.

דווקא כעת, כשרפי פרץ רץ עם עוצמה, יש סיכוי טוב יותר לרשימה משותפת עם אלי ישי לעבור את אחוז החסימה. אבל כאילו נסגר ‘מזל נאכס’ על הימין, וצצות בעיות חדשות.

על הטיטאניק, רגע לפני הטביעה, המצב לא היה רע יותר.