פרץ דחף את הימין עמוק לבור, השמאל מתארגן עם משלוח פרחים

1.

הם כמעט התגרשו, השבוע הם התחתנו שוב. ובאופן הכי נחרץ שאפשר.

ב-29 בדצמבר 2018, לקראת הבחירות לכנסת ה-21, פרשו שר החינוך דאז נפתלי בנט ושרת המשפטים (המוצלחת, צריך לומר) איילת שקד מהבית היהודי והקימו את מפלגת ‘הימין החדש’.

אז, השניים לא חלמו כי 100 ימים מאוחר יותר הם עתידים שלא לעבור את אחוז החסימה.

הם דיברו גבוהה-גבוהה על התנתקות מהרבנים בדרך למפלגה לאומית-כללית, כזו שתתחרה בליכוד, ועל שילוב דתיים וחילונים. מי חלם אז שכ-1400 קולות בלבד, חוט השערה, יפרידו בינם לבין שערי משכן הכנסת. וכן, גם אם היו צולחים את המשוכה הזו, לא היה מדובר בהישג מרשים למדי. יחסית לחלומות.

האכזבה הייתה מרה. השמועות ריננו על חתול שחור שעבר בין הצמד. מצד שני, שניהם פקחים. הם ידעו לנצור את לשונם ולא אמרו מילה מיותרת, כזו שרק יצטערו עליה אחר-כך.

2.

לקראת הבחירות לכנסת ה-22 – סיבוב ב’, השכילו שקד-בנט לבצע חיבורים נכונים. ‘ימינה’ –  שהייתה חיבור של ‘הימין החדש’ עם ‘הבית היהודי’ נראתה לפתע תקוות הימין. אבל גם הפעם התוצאה הסופית לא הייתה ‘משהו’, לפחות מבחינת הגוש כולו. 7 מנדטים בלבד.

כשרק נכנסנו אל הביצה הפוליטית, בשנת 2013, הציגו נפתלי בנט ואיילת שקד הישג חסר תקדים של 12 מנדטים לבית היהודי. בבחירות שלאחר מכן צנחו ל-8 מנדטים. לכן, תוצאה של 7 מנדטים הייתה עלובה בכל קנה מידה.

מי שסחב להם לא מעט קולות היה איתמר בן גביר, שרץ לבדו עם עוצמה יהודית. ניתן היה לשער, כי אילו היה בן גביר מתמודד יחד עם הבית היהודי (כמו במתכונת סיבוב א’), היה עובר את אחוז החסימה ורושם הישג.

השאלה מה היה קורה במקרה כזה לצמד שקד-בנט (בינתיים הפכה איילת למספר 1 ברשימה) והאם בסיבוב ב’ היו צולחים את אחוז החסימה. זה היה מסוכן, ולכן הם חברו לבית היהודי והקימו את ‘ימינה’.

צילום: Ben Dori/Flash90

כעת, לקראת הגשת הרשימות בפעם השלישית בתוך שנה, הדילמה הייתה לא פשוטה: מה עושים? איך דואגים מצד אחד שכל חלקי הימין, ימינה לליכוד, יעברו את אחוז החסימה, ומאידך שיקבלו מספר מנדטים מרשים.

היו שתי אסכולות:

האחת – צריך חיבור מלא של כל חלקי הימין: הימין החדש, הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית.

השניה – ריצה בשני ראשים – הימין החדש ו-הבית היהודי-האיחוד הלאומי-עוצמה יהודית, ולמקסם מנדטים.

כך ימצא לו כל מצביע את הגוון המתאים לו, ולא יוביל לנשירת מצביעים.

3.

ואז הגיע יו”ר הבית היהודי, שר החינוך הרב רפי פרץ, עשה את הבום שלו, והשאיר זירה מבולבלת, מגמגמת, יש שיאמרו אפילו מדממת.

מאחורי גבו של יו”ר האיחוד הלאומי, שר התחבורה בצלאל סמוטריץ’, ‘תפר’ הרב פרץ הסכם עם מפלגת עוצמה יהודית של איתמר בן גביר. אמש אישר מרכז הבית היהודי את ההסכם, כך שאם עוד היו למישהו אשליות בדבר ביטולו – הן התנפצו סופית.

עכשיו, מה עושים?

האם בריצה של שני ראשים – האחד ‘הימין החדש’, ומנגד פרץ-בן גביר, כשסמוטריץ’ נותר כעוס בחוץ – יעברו את אחוז החסימה?

השאלה התבהרה חלקית כאשר סמוטריץ’ חבר לבנט-שקד והרים אותם למעלה יותר, תוך שהוא מותיר, בעצם, התלבטות לא פשוטה בפני המצביעים החרד”לים. האם יתנו קולם למפלגה שהצהירה כי היא נגד התערבות רבנים בפוליטיקה או שעצם נוכחותו של סמוטריץ’ במפלגה הכלל-ישראלית הזו מכשירה אותה?

רק בליל ספירת התוצאות נדע.

ושאלה קשה נוספת: האם אלו שיעדיפו שלא להצביע ל’ימין החדש’ יעניקו את קולם לבית היהודי של הרב רפי פרץ, למרות שבן גביר ממוקם שני ברשימה? בהנחה שלבן גביר יש עשרות אלפי חיילים נאמנים, שיגיעו להצביע בשמש ובגשם, עם פרץ או בלי פרץ – האם החרד”לים שלא יצביעו למפלגת בנט-שקד-סמוטריץ’ יתנו את קולם למפלגה שבן גביר הוא חלק ממנה?

צילום: דוברות הבית היהודי

מדובר בדילמה לא פשוטה. דילמה, אגב, שעלולה להשליך פעם שלישית על גוש הימין כולו.

כי גם אם בנט-שקד-סמוטריץ’ מביאים יחד 7 מנדטים ופרץ-בן גביר לא עוברים את אחוז חסימה, כפי שצופים הסקרים, חזרנו לנקודת ההתחלה: אין די מנדטים כדי להרכיב ממשלה ימנית צרה.

אגב, יתרון משמעותי אחד כבר רשם גוש הימין: בנט ושקד לא יוכלו להצטרף לקואליציה כלשהי מבלי להיוועץ בסמוטריץ’ ולקבל את הסכמתו – מה שמסיר את החשש שעלה בסיבוב הקודם מהצטרפות של בנט לקואליציה של גנץ.

4.

מבחינת בנט-שקד, החיבור עם סמוטריץ’ חכם.

אדריכלית החיבור הזה הייתה איילת שקד, שהשכילה לפתח איתו יחסים מצוינים בחודשים האחרונים.

בשיחה עם גורם בימין החדש אני מנסה להבין האם סמוטריץ’ אינו אנטיתזה למוטו הליברלי-חילוני שלהם. הגורם מסביר שסמוטריץ’ השתנה מאז הפך לשר. “הציבור מאד אוהד אותו, מבין שהוא ביצועיסט ברמות ושהוא יודע להפריד בין דעות אישיות לבין מטלות המוטלות עליו במסגרת תפקידו”, אמר.

או שכן או שלא. רק בליל ספירת התוצאות נדע.

כי מה ‘תמכור’ הימין החדש בקמפיין הבחירות שלה – שהיא פונה לכלל הישראלים? שהיא, בעצם, כמו הליכוד?  וסמוטריץ’, שהכול מכירים את השקפת עולמו המאוד-חרדית, מה איתו?

בעיה.

מצד שני, אם לא ישכילו לבצע חיבורים נכונים, יש מצב שלא יגיעו לשלב של ‘מה יגידו’, כי לא יהיה להם די כסף לדברר את עצמם.

אל תשכחו: כדי לפרוץ את תקרת הזכוכית הדתית-לאומית ולנסות לנגוס בציבורים נוספים, יהיה על הימין החדש לפנות, למשל, אל המצביע הדתי-רוסי – כשמולו ניצב ליברמן עם תקציב גדול בהרבה, או למצביע מהליכוד שלא מתלהב לבחור בנתניהו – כאן הם יתקלו בחומת ענק של המיליונים שישפוך הליכוד. לא פשוט.

לכן, כל ח”כ נוסף מביא עמו גם את תקציב הבחירות  שלו, וגם בזה קשה לזלזל.

צילום: Hadas Parush/Flash90

מצד שלישי, במי יתמכו רבני הבית היהודי? ינטשו את רפי פרץ, שהוא בשר מבשרה של הציונות הדתית, לטובת בצלאל סמוטריץ’, שגם הוא בשר מבשרה של החרד”ליות?

איך אמרנו? לא פשוט.

5.

בליכוד הולך מפלס הדאגה וגואה.

בעיניים כלות הם מביטים בשמאל, שהצליח הפעם להתעלות על עצמו ולהתאחד – וגר עמיר פרץ עם איש מרצ, וניצן הורוביץ עם מי שגדלה אצל אבא דוד לוי. ורק בימין, לא מפסיקים לריב.

איך מנצחים ככה, איך?

“לצערנו בנט בזבז קולות בבחירות באפריל, ובבחירות לכנסת ה-22 דחק את ‘עוצמה’ החוצה מ’ימינה’. לכן לא הצלחנו להקים ממשלת ימין”, אומרים בליכוד.

מה, בעצם, רוצים בליכוד? בלוק טכני שיציל את כל קולות הימין. וגר איתמר בן גביר עם בנט ובצלאל סמוטריץ’ עם רפי פרץ.

זה חכם? לא בטוח. שכן, לא ברור האם כל אנשי עוצמה יהודית, גם הגרעין היותר קשה של המפלגה, יגיעו להצביע למפלגת ‘כל בו’ שכזו. כמעט בטוח שלא.

בעיה נוספת: במערכת היחסים השוררת כיום בין סמוטריץ’ לבין רפי פרץ “אין אמון”, לשון המעטה. זה החריף אחרי שפרץ סגר מאחורי גבו עסקה עם בן גביר. כעת, לך תבנה מפלגה.

“בין נפתלי לאיילת שורר אמון מלא, וכך גם בין איילת לסמוטריץ’. הם יודעים לעבוד בשיתוף פעולה. זה לא המצב מול רפי פרץ, בטח לא מול איתמר בן גביר”, אומר הגורם.

הכול טוב ויפה, ההסברים מצוחצחים, אבל תחשוב על הגוש כולו, אני מנסה לומר לגורם הבכיר המשוחח איתי. איך אפשר להותיר לבדם את פרץ ובן גביר לבדם, כשיש סיכון ממשי שהם לא יעברו את אחוז החסימה?

“נו, שש”ס תקח את בן גביר”, הוא מציע.

הצעה לא רצינית, אני אומרת. מה לש”ס ולעוצמה יהודית?

צילום: יונתן זינדל, פלאש90

“אז שיהדות התורה תקח…” הוא מציע, ואני מגחכת. מי ב’מועצת’ יאשר חיבור כזה, גם אם הוא רק טכני?

ובכלל, אני מוסיפה, למה שמצביעי עוצמה ייצאו מהבית להצביע לש”ס או יהדות התורה, שלפי השקפת עולמם הן שתי מפלגות שמאל, יחסית כמובן. הרי די בכך שבעבר הסכימו לפרק חלון מבית לא חוקי או להזיז ממקומו שלט של מאחז – כדי לפסול אותן כאופציה.

“אז שהליכוד יפנה מקום לבן גביר”, הוא מציע לבסוף.

נו באמת. אפילו דני דנון התקשה למצוא את מקומו הימני בליכוד, אז בן גביר?ולמה שמצביעי עוצמה יטרחו לצאת מהבית בשביל ביבי, שפעם נאם על ‘שתי מדינות לשני עמים’ ושום סבון כביסה לא יצליח לנקות את ה’כתם’?

6. 

איך קרה שהימין עומד שוב בפני איבוד מנדטים ולא ממקסם את כוחו? סתם כי התחשק לרפי פרץ לעשות פוליטיקה של ‘אני אנווט’, למרות שהוא בפוליטיקה פחות משנה ולפי כל הסקרים הולך ומתברר כפיקציה?

מצד שני, שלא יהיו לכם, הדואגים לגוש, אשליות. גם אם רפי פרץ יקום הלילה ויכריז: אני פורש לטובת הגוש, וקורא לכל מצביעי הבית היהודי לתת את קולם לימין החדש (לא יקרה, כן?) עדיין  עוצמה יהודית תרוץ לבדה, ובכל הכוח. ככה זה. מאז ולתמיד.

הסיכוי שיעברו את אחוז חסימה לא קיים, לפי הסקרים? המשמעות היא זריקת קולות לפח? הקמת ממשלת שמאל? די לייגע עם נימוקים, שלא הועילו בסיבוב קודם, ולא יועילו גם כעת.

אז תודה לימין, שהרס לימין. השמאל יתארגן עם משלוח זר פרחים לשבת.