מעשה נורא: כשמוטי בן שבת ז”ל ניתץ אייפון בשבת בבית הכנסת

מעשה שהיה בעת שזכיתי לשבות בשבת קודש פרשת ‘כי תצא’ תשע”ח בצפון הארץ, בעיר נהריה, בבית הכנסת הגדול ‘משה רבנו’.

בשיעור הלכה שמסרתי בצהרי השבת, דיברתי מדיני התנאים למינוי שליח ציבור בכל השנה, ועל אחת כמה וכמה בימים הנוראים, והזכרתי שמי שיש לו את המכשיר הטמא כמו ‘איפון’ [אותיות ‘ניאוף’] ודומיו, שיש בהם אינטרנט פתוח, וכל שכן אם הוא מחובר ל’פייסבוק’ (גימטריא ‘סָרַח’) שהטומאה שם רובצת יותר ויותר בכל עת ובכל רגע, בין באונס בין ברצון, בין בכוונה בין שלא בכוונה, הרי שאין למנותו כשליח ציבור, כי אין מציאות שאינו נכשל במראות אסורות על ימין ועל שמאל, והדברים ידועים ומפורסמים.

הבאתי בפניהם גם מה שכתב מרן מלכא רבנו עובדיה יוסף זצוק”ל בספרו ‘ענף עץ אבות’ (עמוד שסג) בעניין הטלויזיה, וקל וחומר למכשירים טמאים אלו שגרועים פי כמה וכמה מהטלויזיה – וזו לשונו: ואין ספק שאלה שמכניסים טלויזיה בתוך ביתם ומעבירים זמנם במראות נגעים… הם בכלל ‘כי דבר ה’ בזה’, ועתידים ליתן את הדין… ואפשר שהוא פסול לעדות, שעובר על ‘ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם’, שאפילו העובר על לאו בשב ואל תעשה, פסול הוא לעדות מן התורה. עי”ש.

ומידי דברי בחומרת ענעין זה, אמרתי כי עצם החזקת המכשיר הטמא היא אסורה, אף בזמנים שאינו משתמש בו, וכי בכל רגע ורגע הוא עובר על ציוויי התורה שאמרה (דברים יז י): “ושמרת לעשות ככל אשר יורוך… לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל”. נמצא שאפילו בשבת שאינו נוגע בפלאפון, כי הוא נחשב דתי ושומר על דיני מוקצה אף שהם מדרבנן, הריהו עובר על האיסורים הנ”ל מן התורה, ואפילו בעת פתיחת ההיכל של תפילת נעילה ביום הכיפורים, הוא עובר עליהם ביודעים ובלא יודעים.

והנה בפתע, קם המנוח היקר ר’ מוטי בן שבת ז”ל מתוך הציבור בהתלהבות דקדושה, ואמר שהוא מוכן לשבור את האיפון שלו מחר ביום ראשון, אחר שיקנה מכשיר אחר כשר.

ונומתי לו, כי מאחר ויש לחשוש שמא חלילה עד למחר הוא יתקרר מהתלהבותו הקדושה והטהורה, על כן שילך עתה ויביא את המכשיר וישבור אותו לעיני כולם, לקיים מה שנאמר ‘ובערת הרע מקרבך’, ואף יזכה שיתקדש שם שמים ברבים על ידו, כי ברוב עם הדרת מלך, וברוך המקדש שמו ברבים.

תהילות לאל יתברך, הלך המנוח ז”ל לביתו ולאחר דקות ספורות חזר עם המכשיר הטמא, והביאו לו פטיש שהיה בבית הכנסת ושיברו וניתצו בבית הכנסת לעיני כל העדה, והיתה התעוררות גדולה בציבור, כי כל העדה כולם קדושים, ועתה הבינו יותר ויותר בחומרת המכשיר הטמא והמשוקץ, שעד כדי כך עוון חמור להחזיקו עד שהתירו לו בשבת לשוברו, ואף לא המתינו למוצאי שבת, כי יש לחשוש שמא יתקרר האדם מהחלטתו, וחלילה שוב יתגבר עליו יצר הרע.

• הרב דוד נקי הוא מחבר החוברות ‘בהלכה ובאגדה’