‘קודחים ברעש גדול ולא מגיעים לשום מקום’: את מי ריבלין ‘שוחט’?

1.

האם ‘יתד נאמן’ שינה את קו התמיכה הסדרתית בראש הממשלה בנימין נתניהו? האם מישהו מריח משהו באוויר?

שבת, ערב הגשת הרשימות, הנה ‘מקור נאמן’ של  אריה זיסמן על נתניהו:

“נקודה נוספת וחשובה – לידיעת אותם שמתכוונים לתמוך בנתניהו ולידיעת אוהדיו (בציבור החרדי): סימן שאלה גדול מרחף מעל ראשו של ראש הממשלה. בעוד איש לא שמע אותו יוצא נגד הסרטון של קושניר ונגד ההסתה היום יומית של ליברמן נגד החרדים, חש נתניהו ‘צורך’ לצאת מגדרו כאשר נדמה לו שפוגעים בעולים.

“ראוי  אפוא לכל אחד מאתנו לזכור זאת בקלפי ולדעת מדוע ב’רגע האמת’ אי אפשר לסמוך על אף אחד, ומדוע ‘יהדות התורה’ חייבת להיות חזקה על מנת שתוכל לעשות מה שטוב לבוחריה על פי הוראת מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט”א”

2.

יש מצב, שההסבר לשינוי ב’יתד’ נעוץ בחוות דעתו של אחד מהפוליטיקאים הקשורים איכשהו לעיתון?

הנה מה שכותב עו”ד אבי בלום בטורו ב’משפחה’: “הקסם פג… מה שלא עשו שתי מערכות בחירות מהן יצא חבול ומתנדנד אך עומד על רגליו, עשה שבוע אחד של בקשת חסינות – שכמו חיסון שפעת לא יעיל, החמיר את מצב הפציינט והפילו למשכב.

ח”כ חרדי בכיר שוחח עם נתניהו ביממה שלאחר הגשת חוות הדעת של היועמ”ש לכנסת איל ינון – שהצטרף השבוע לקבוצת התמיכה הפוליטית של נפגעי פעולות האיבה – ותיאר בעגמומיות של שותף טבעי לצרה, איך לראשונה זיהה בקולו של ביבי סימני תבוסה.

האיש, ששום הצפה לא הצליחה להטביע עד כה, נראה השבוע כאחד שאיבד את נשימתו. כחזאי למוד ניסיון, ביבי התלבט עד לשנייה האחרונה האם הגשת הבקשה תגביר או תשקיט את הסערה. הוא היה מודע לכך שבכחול-לבן ימרחו אותו בזפת ובנוצות ויגררוהו ברחובות, אך כשהחליט לבסוף לבקש חסינות ביקש למנוע את תרחיש האימה שציירו לו עורכי דינו. עם הגשה מיידית של כתב אישום ומועד להקראת כתב אישום עוד לפני הבחירות, כשנתניהו מהפוזיציה יושב על ספסל הנאשמים.

בפרפרזה לאמרתו של צ’רצ’יל הנערץ על ביבי, הוא עלול לקבל עוד לפני הבחירות גם את כתב האישום וגם את ההשפלה”…

3.

חולק עליו עמיתו, הפרשן יעקב ריבלין מהמתחרה ‘בקהילה’.

“את התואר האיש הלחוץ ביותר במזרח התיכון העביר השבוע נתניהו בטקס לא רשמי לידיו של יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין. שרים וחברי כנסת במעמד של ראשי מפלגות שביקרו השבוע בלשכות השניים מספרים שאצל נתניהו שוררת איזו שהיא אווירה של רגיעה. ‘ישבתי איתו שעות השבוע’, מספר ח”כ אורי מקלב על ראש הממשלה ,’והאיש עשוי מברזל. למרות כל מה שעובר עליו הוא מנהל את הקרב בקור רוח מופתי’. אחרים שביקרו בלשכתו של יו”ר הכנסת מספרים על מפלס לחץ שעולה מהר יותר ממפלס הכנרת בימים של שטפונות בצפון”.

מעניין מי תדרך את בלום בדיוק להיפך. יש לי ניחוש, אבל אני שומרת אותו לעצמי. נחשו בעצמכם.

4.

את המחמאה של השבוע מצאתי בטורו של בלום.

תחת הכותרת ‘שרים על הטיטאניק’ (בלום מספיד את ממשלת נתניהו, את המשך כהונתו), אחרי שמתאר את הסיאוב והגועל מ”דמדומי ומדמנת בנימין בשלהי ממשלתו הרביעית”, הוא מחמיא לח”כ אורי מקלב: אם דבר אחד טוב יצא מחילוקי הדעות בתנועה הליטאית, שכמה מחבריה נראים לעיתים כמי שפשטו את הדגל בדרכם לסיום הש”ס הווירטואלי (רמז, למי שלא הבין, לכך שחלק מאי קבלת תפקיד קשורה לחברים הטובים שטרפדו – ש.ר.) זוהי התוצאה המבורכת של אי מינויו של ח”כ אורי מקלב לפייק משרה מיניסטריאלית נטולת סמכויות.

“אם יש מישהו שלדמותו הצנועה (אך הבלתי מתחסדת) לא נדבקה מעולם חגיגה על חשבון הציבור, זהו האיש החרוץ שלא מש מלשכתו ואינו יודע טעם ארוחה במזנון מהו.

“מקלב כבר הוכיח כי כשנותנים לו ביד ג’וב עם סמכויות, הוא יודע להוציא מים מסלע, גם בתפקיד נטול יוקרה כמו יו”ר ועדת המדע. תפקיד סגן שר ללא סמכויות מצ’פר את היועצים הרעבים לתפקידים ואולי גם מוסיף כמה גרושים לתלוש השכר, אך עבור איש כאורי – הביצוע עיקר והתואר טפל.

“במקרה הזה אפשר לומר בפה מלא בסנדוויץ’ פרווה ביתי – ולא בארוחה בשרית מהמזנון: אשריך ר’ אורי, שעוכבת ונתפסת על עסקי דגל התורה”.

רק לא הבנתי, מי סירב לקבל את התפקיד. החברים ב’דגל’, או ר’ אורי בעצמו שלא רצה לקבל תפקיד חסר שיניים, רק בשביל לעבות את תלוש השכר.

5.

הנה ההספד של יעקב ריבלין מ’בקהילה’ על מפלגת ‘דגל התורה’.

בראשית, מדובר במפלגה “שרק לפני שנה וחודשיים ניצחה כמעט בכל מערכות הבחירות המוניציפאליות”.

ומה קרה?

“הנהגים החונים בחניון הנתיב המהיר לתל אביב צפו השבוע במחזה שאם היו יודעים מה טיבו אפשר שהיו פורצים בבכי תמרורים. בצידו המזרחי של החניון עמדה משאית גדולה ופועלים מיוזעים העמיסו לתוכה ציוד שנראה כמו הכנה לבמה וספסלים מדורגים לישיבה. ‘פראנצ’ס’ בלע”ז.

העמסת הציוד היתה כנראה הניסיון האחרון של אנשי ‘דגל התורה בני ברק (להלן דגב”ב) לארגן מעמד אדיר של סיום הש”ס שעין לא ראתה. במיוחד לא העיניים שצפו בכל המעמדים הגדולים שנערכו עד עתה…

היעד היה אירוע במקום שיכול להכיל עשרות אלפי אנשים בו זמנית. אצטדיון טדי בירושלים נפסל רשמית בגלל שכמה משחקים המתקיימים בו מסתיימים לאחר זמן הדלקת הנרות לפי מנהג ירושלים. יתכן. בפועל הנימוק היותר כבד משקל היה שהאירוע חייב להיות במרכז הארץ, למען יידעו הכל מי בעל הבית ומי הזמין את מי. קנאת סופרים תרבה חכמה, קנאת פוליטיקאים תרבה מעמדים…

וכאן החלה שרשרת כישלונות מחפירה. המקום המקורי בבית רבן נפסל על רקע חמש סיבות, שאת כל אחת ניתן היה לשער מראש. האירוע באם המושבות נפסל על ידי המשטרה וגם את זה ניתן היה לחזות. בצעד של ייאוש הועלה הרעיון של חניון הנתיב המהיר וגם הוא ירד מהר מאד מעל הפרק…

יש להצטער כמובן על כל מעמד שלא התקיים. בפרט על תקציב של מיליונים שלא נוצל. אבל בדיעבד שום אסון לא קרה. סדרת המעמדים שהתקיימה עד עתה הייתה גדולה ומרשימה”.

והנה הספד הסיום: “הבולדוזרים שבתו מלכת והפכו לקומפרסורים שעומדים על מקום אחד, קודחים וקודחים ברעש גדול אך לא מגיעים לשום מקום. דגל התורה חייבת להתעורר ולערוך בדק בית פנימי ויפה שנה אחת קודם”.