ניסינו שוב ושוב אבל לא הצלחנו לפתור את הבעיה הקשה. האוּמנם?

חיסולו של הבכיר האיראני בידי צבא ארה”ב התקבל בשמחה רבה אצל כל מי שהכירו את מעלליו של האיש ואת יכולותיו. היו שאף השוו זאת לחיסולו של בכיר בצבא הנאצי במלחמת העולם השנייה. פרשנים רבים השתמשו במשפט – “העולם בלעדיו טוב הרבה יותר”.

כנגדם נשמעו הקולות המתנגדים בדרך כלל לכל פעולה תקיפה נגד גורמי טרור. זה רק יגביר את השנאה, טענו. במקום האיש שחוסל יקום אחר. וכמובן משפט המפתח – ניסינו את מדיניות החיסולים והיא לא פתרה את בעיית הטרור.

לגביהם יש רק ‘פתרון’ אחד – כניעה ועוד כניעה…

ראו את ההבדל

המשפט ‘ניסינו וזה לא פתר’ נשמע בהקשרים רבים של המאבק באויבינו, והוא דמגוגיה טהורה. זה כמו שעקרת בית תאמר: ניסיתי שוב ושוב לנקות את הבית והוא מתלכלך מחדש; רק אתמול שטפתי את הכלים ושוב הכיור מלא כלים מלוכלכים. כן, אלה החיים. המאבק ברוע אינו מסתיים בזבנג וגמרנו.

אומרים לנו: היינו בתוך רצועת עזה ולא פתרנו את בעיית הטרור העזתי. נכון, לא פתרנו את הבעיה לחלוטין, אבל כל ילד רואה את ההבדל. כשהיינו שם לא נורו מהרצועה אלפי טילים לאשקלון, לבאר-שבע ולתל-אביב. היו לנו היכולות לפגוע בהתארגנויות טרוריסטיות בהתהוותן. כשיצאנו משם קיבלנו מפלצת טרור בממדים אדירים.

ראו את ההבדל בין עזה ליהודה ושומרון. גם ביהודה ושומרון יש מחבלים, אבל המלחמה המתמדת בהם, וגדיעת קיני הטרור בראשית התארגנותם – מביאה לידי מצב של שקט יחסי. מדי בוקר אנחנו מדוּוחים על מעצר מבוקשים, וכך מבטיחים את הביטחון. הפעילות הזאת אינה יכולה להתקיים ברצועת עזה לאחר יציאתנו משם, והתוצאה בהתאם.

כך גם חיסול בכירי טרור. נכון, לכל מפקד שחוסל יקום ממלא מקום, אבל החיסול הוא מכה קשה לארגון, משבש את יכולותיו, ומעכב את ביצוע מזימותיו. לא במהרה מצליח אדם חדש להיכנס לנעליו של קודמו, ובזמן הזה יש לנו ארגון מוחלש ופגיע יותר.

ויש גם אנשים, בעלי כישורים מיוחדים, שחיסולם משנה את פני הזירה. יש בני-אדם ששינו את ההיסטוריה לטובה, ואחרים שזרעו חורבן. ייתכן מאוד שאם הם לא היו, ההיסטוריה הייתה שונה. הפתגם “בתי העלמין מלאים אנשים שחשבו כי אין להם תחליף” אינו מדויק תמיד. יש אנשים שבאמת אין להם תחליף.

מענה לתסכול

עלינו להכיר בעובדה שהחיים הם מלחמה מתמדת. לא רק באויב החיצוני, אלא גם באויב הפנימי, ביצר הרע שאינו נותן לנו מנוח.

ספר התניא דן בתסכול שעלול למלא את האדם לנוכח אי-יכולתו להדביר את היצר. הוא מסביר שאולי זו התכלית שהועיד הבורא לאדם – להילחם כל הזמן עם היצר, בידיעה שלעולם לא יצליח לנצחו סופית.

זה בסדר גמור לשאוף לשלום מוחלט ולהפסקת כל המלחמות – זו בעצם השאיפה לביאת המשיח. רק אז הרוע ייעלם לגמרי, הזאב יגור עם הכבש, והקב”ה יעביר את רוח הטומאה מן הארץ. עד אז צריך להילחם