קשה לומר שאי-פעם עמד המזרח התיכון במצב כה אבסורדי כמו בימים אלה.
במלחמה פוליטית בה צד אחד ירוויח (אולי) נובל, והצד השני ירוויח את חייו - כבר היינו. החידוש הפעם הוא: מי נגד מי. חמאס, קטאר, טורקיה, ארצות הברית ואבו מאזן ניצבים בצד אחד, כשישראל ומצרים (מגובות בשקט על-ידי רוב מדינות ערב) בצד השני. תענוג.
הפסקות אש עם מבצע באמצע, זה מה שהיה לנו פה.
קודם הכריז ראש הממשלה ש"שקט ייענה בשקט". כשזה לא עבד הסכים להפסקת אש של ממש. ומשזו לא יצאה אל הפועל, אישר 'הפסקת אש הומניטרית' לחמש שעות.
מתחילת המבצע נהנתה ישראל משקט בינלאומי, ולא בכדי. כל הצעה שהועלתה בידי הקהילה הבינלאומית, אושרה כמעט מיידית בקבינט. כל בכיר אמריקני הצהיר ב-CNN בשם ישראל על הפסקות האש - בידיעה שהן יאושרו.
אגב, כאשר רואים את מזכיר המדינה האמריקני מתרוצץ כדי להשיג הסכם הפסקת אש, צריך לזכור שהמניע שלו אינו רק פרס נובל: זמן קצר אחרי שישראל הסכימה להפסקת אש, פורסמה עסקה במסגרתה מכרה ארצות-הברית לקטאר מסוקי תקיפה מדגם אפאצ'י ומערכות הגנה אוויריות בשווי כולל של 11 מיליארד דולר.
ההסכם נחתם בפנטגון בין שר ההגנה האמריקני צ'אק הייגל ושר הביטחון של קטאר, חמד בן עלי אל-עטיה. איך אמרו חז"ל של האמריקנים: לך בעקבות הכסף...
ישראל במצב מוזר
בתחילת מבצע 'צוק איתן' מצאה עצמה ישראל במצב מוזר: כל העולם (כמעט) איתה נגד חמאס. טוב, ברור שאם ברק אובמה מודיע ש"לישראל הזכות להגן על עצמה" - ולדמיר פוטין מיד יכריז שצריך להפסיק את ההרג בעזה. מצד שני, מנהל התעופה הפדרלי האמריקני הודיע על הפסקת הטיסות לישראל, ופוטין ממשיך לשגר מטוסים כאילו הרקטות הן בכלל עפיפונים.
אבל חוץ מזה, כולם היו איתנו.
מאז עברו הרבה מים בנילוס. קרי הגיע - לא לפני שכל העולם ידע שהוא ממש צריך להגיע, בשביל לעצור אותנו; באן קי מון קפץ בכדי לדאוג לשלומם של ילדי עזה האומללים (מזל שמסוכן שם, אחרת היה מקיים מסיבת עיתונאים בבית החולים - מוצב הפיקוד 'שיפא'), ואבו מאזן יישר עמדות עם חמאס; באיחוד האירופי דרשו את פירוז הרצועה על כל ארגוני הטרור שלה מנשקם, ושניה לאחר מכן קפץ שר החוץ של צרפת לגנות את ישראל.
ורק מצרים מתעקשת להשפיל את קרי ועל המתווה המקורי שלה. את מעבר רפיח היא לא מתכוונת להעביר לשליטת חמאס.
נכון לעכשיו בחמאס מדברים על הפסקת אש "בהתאם לתנאי העם הפלסטיני". הניה מסביר שבשביל שלום צה"ל צריך להתפרק מנשקו; ח'אלד משעל משקר שהוא "יורה רק למטרות צבאיות"; ושר החוץ של אנגליה - אולי כסנונית ראשונה של שרי חוץ, מגיע ל'מסע דילוגים' בין ישראל לקהיר במטרה להניע הפסקת אש. אחרי הכול, באירופה יש שקט, ורק בגללנו החור באוזון מתרחב.
ובישראל, כרגיל, התקשורת מקשקשת ללא הפסקה ואיש ממקבלי ההחלטות לא באמת מתייחס לגופם של דברים.
אחרי (עוד) פגישה בין ביבי לקרי, התכנס הקבינט לדיון כדי בהרחבת המבצע. בכל מקרה, שר הביטחון הכריז עוד קודם: "אנחנו מכינים את השלבים הבאים של הלחימה בתום הטיפול במנהרות".
דבר אחד, ככל הנראה, לא 'נזכה' לראות, למרות הבטחות אנשי התקשורת: לא תהיה הפסקת אש לפני שצה"ל יודיע שאין יותר מנהרות בין עזה לישראל.
והכל בזכות העקשנות של ח'אלד משעל.
