אפרים רימל, שנפצע לפני חודש באורח קשה בתאונה בכביש 443, בה נהרגו אשתו ציפי ובתו התינוקת ע”ה, סיפר בראיון לעופר חדד בחדשות 12 על הרגע בו קיבל את הבשורה הקשה – לאחר שבועיים בהם היה מחוסר הכרה.
“יש לי ערפול מוחלט מרגע שקרה מה שקרה”, אמר אפרים, “אני התחלתי להתעורר בשבת בבוקר והרופא עושה את הסבב, והוא אומר לי: ‘אתה זוכר אותי? אתה זוכר את התאונה?’ ואני אומר: ‘האמת שלא’.
“כמה שעות אחר כך, אני אומר לעצמי: ‘קצת מוזר שציפי לא מתקשרת, לא שולחת הודעה, לא אומרת משהו’.
“אמרתי לעצמי: ‘טוב, יש לה חמישה ילדים, יש לה במה להתעסק. היא בטח תבוא או תתקשר אחר כך, אמצע היום, יש לה דברים לעשות’. בלילה ישן איתי מישהו ואני, לקראת הבוקר, אומר לו: ‘אבי, תביא טלפון’. הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו”.
בשלב זה החליטה המשפחה שאין מנוס מלספר לאפרים על מה שקרה בתאונה: “הוא אמר לי: ‘תקשיב, הייתה תאונת דרכים קשה וציפי לא שרדה’ – והייתי בהלם”.
אפרים, שלא יכול ללכת, עוד לא ראה את בנו איתי בן ה-12, המאושפז במחלקת טיפול נמרץ ועדיין מחוסר הכרה. “עד עכשיו בעצם לא ראיתי אותו. שאני במצבי אעלה אליו לטיפול נמרץ זה לא בדיוק… הדבר לא הכי בריא ולא הכי קל. אני חושב שאני מפחד לראות אותו”.
מצבו של איתי מתייצב לאט ומעט, אבל אפרים כבר נערך לעזוב את בית החולים לקראת שיקום וחזרה הביתה, לשלושת ילדיו. “הראל שלי, בן שלוש וחצי, אומר לי: ‘אבא, אמא גם פה? אחרי שהוא אמר את זה, אמרתי: חודש לא ראיתי אותו, אולי יתמזל מזלי ואני אראה גם אותה”.
“גם אם ציפי לא נמצאת פה כבר, יש לנו משימה משותפת וזה מה שמדרבן אותי”, אומר אפרים. “בפעם הראשונה שאפתח את הדלת כשאגיע הביתה, אני מניח שזאת תהיה הכאפה הקשה באמת”.