המלחמה של גור ב’חצר הקודש גור תורה’, בראשות ראש הישיבה הגר”ש אלתר: במוצאי שבת האחרון התקיימו כינוסים בקהילות גור ברחבי הארץ, כדי להציג לחסידים כיצד עליהם להתייחס אל החברים בקהילה החדשה.
לאחר הכינוסים הופץ ‘תקנון’, בו הוצגו ה’תקנות’ וה’איסורים’ על פיהם צריכים חסידי גור להתנהל מול התכנסויות ושמחות משפחתיות:
בעקבות הפצת ה’תקנון’, שיגרו תלמידיו של הגר”ש אלתר שאלה אל ראש הישיבה – המתפרסמת כאן בחרדים 10:
“אנחנו קבוצת אברכים מעירנו *** חלקינו משתייכים במוצהר לקהילה וחלקנו כרגע מסתתרים כאנוסים.
“ה’תקנות’ ו’האיסורים’ שהוכרזו ברבים, על ניתוק קשרי משפחה וידידות, עוררו למרבה הצער פירוד לבבות ומדנים בתוך המשפחות ובין ידידים.
“ברור לנו שאין ל’תקנות’ אלו כל תוקף הלכתי או מוסרי. שאלתנו: איך צריך להיות יחסנו ותגובותינו למעשים כאלו וכיצד ננווט את הרגשות הקשים שבלב”.
על כך השיב ראש הישיבה מגור הגר”ש אלתר – בכתב ידו:
“לאהוביי, אנ”ש היקרים.
כידוע לכם, קהילתנו התארגנה בהתייעצות עם גדולים וצדיקים שסמכו ידיהם עלי’ה, והרי הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.
אין בדעתנו להגיב על השמצות ודברי בלע שנאמרים ונכתבים כלפינו לרוב, והרי זו אחת המטרות הראשיות של התארגנותנו, להתנהל בדרכי שלום ומידות טובות.
ובאשר לריחוק בין משפחות וידידים, הפתגם העממי אומר: מה שלא יעשה השכל – יעשה הזמן, וכמדומה שכאן השכל והזמן גם יחד ישקיטו וירגיעו מדנים, וסוף השלום לבוא כשיובן שקהילתנו היא עובדה קיימת בעז”ה.
רגשות העשיה החיובית והסיפוק מהתפתחותה של קהילתנו על מוסדותיה [בימים אלו עתידה בעז”ה להיפתח ישיבה גדולה, וגם משכן קבוע לבית מדרש לקהילתנו], בצירוף עם ההכרה וההבנה שעל בחירת דרכנו בעבודת השי”ת, כדאי וראוי לשלם כל מחיר, ולפום צערא אגרא.
ועל כן ידידיי, נשתדל מצדנו לא לענות על ריב ובוודאי לא לקנטר אחרים ח”ו, הלא אנשים אחים אנחנו ומענה רך ישיב חימה, נתאמץ לדון לכף זכות ולהרבות בשלום כפי היכולת, והשי”ת ישים גבולנו שלום.
כברכת ידידכם”
