איפה הילדים? ‘העליון’ אישר ל-11 משפחות תימניות לתבוע המדינה

בית המשפט העליון קיבל היום (שלישי) את הערעור שהגישו 11 משפחות יוצאי תימן, שעלו ארצה בשנות ה-50 וצאצאיהם, וקבע כי יש לדון בתביעה שלהן נגד מדינת ישראל והסוכנות היהודית.

המשפחות טוענות כי ילדיהן ואחיהן נחטפו על-ידי גורמים ברשויות מדינת ישראל בשנות ה-50, ומבקשים פיצויים בגין הנזקים הנפשיים הקשים שנגרמו להן, מחמת היעלמותם לבלי שוב של ילדיהם ואחיהם מבתי התינוקות במחנות העולים בהם שוכנו עם עלייתם ארצה ומבתי החולים, בין השנים 1950-1949, במסגרת ‘פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן’.

ועדת החקירה הממלכתית שכונתה ‘ועדת קדמי’ קבעה בשנת 2001 ביחס לכל אחד מילדיהם ואחיהם של המערערים, כי הם נותרו בגדר “עלומים” וכי אין כל ממצא היכול להצביע על גורלם.

בית המשפט המחוזי דחה בפברואר את התביעה על הסף, וקבע כי מדובר במקרים שונים ונפרדים, ולכן יש להגיש תביעות נפרדות.

בהחלטת שופט בית משפט העליון יוסף אלרון נכתב, כי ישנם “חשדות מטרידים באשר לדפוס פעולה אחד מצד המשיבות, אשר עשוי להקים את זכותם של המערערים לסעד בסופו של ההליך”.

הוא ציין: “האירועים המתוארים בכתב התביעה מגוללים מסכת אחת של פרשה קשה וכואבת בתולדות מדינת ישראל: פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בראשית ימי המדינה, בתקופת עלייתם ארצה וקליטתם בה”.

הוא הוסיף: ”מבלי להכריע בתביעת המערערים לגופה, הרי שמעשיהם ומחדליהם הנטענים של פקידי המדינה והסוכנות; המידע שעל פי הנטען נמסר להורי הילדים שנעלמו במפתיע; ובעיקר – היעלמותם המוחלטת של הילדים מבלי להותיר כל עקבות, מעוררים כולם לכאורה חשדות מטרידים באשר לדפוס פעולה אחד מצד המשיבות, אשר עשוי להקים את זכותם של המערערים לסעד בסופו של ההליך”.

השופט אלרון קבע, כי פיצול התביעות מעלה חשש ממשי לסגירת שערי בית המשפט בפני המערערים, משום שיש להניח כי העלויות של ניהול תביעות פרטניות של כל משפחה ומשפחה בנפרד נגד המשיבות הן רבות.

בין המערערים ישנם שבעה הורים המצויים כיום בעשור התשיעי לחייהם, ועל כן יש חשש בלתי מבוטל כי לוּ אכן יידרשו לפתוח מחדש בהליכים נפרדים – הם יימנעו מלעשות כן.