תקופת מאסרו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה’תניא’ (לפני מאתיים ועשרים ואחת שנים), הייתה אחת השעות הקשות לחסידות חב”ד בפרט ולחסידות בכלל.
התנועה הרוחנית הזאת, שהייתה שרויה אז בתהליכי פריחה והתפתחות, הוטלה פתאום לאיום קיומי. אילו חס ושלום הרבי לא היה יוצא זכאי, היו שלטונות רוסיה מניפים את הכורת על תנועת החסידות כולה.
לאחר ששוחרר סיפר הרבי, שבהיותו בכלא נתגלו אליו רבו המגיד ממזריטש והבעל-שם-טוב. הוא שאל אותם מדוע נתחייב בעונש המאסר ומה רוצים ממנו בשמיים.
ענו לו מייסדי החסידות, שהתעורר עליו למעלה קטרוג חמור, על שהוא מפיץ ומגלה את מעיינות החסידות הכמוסים. שאל אותם הרבי מה עליו לעשות לנוכח זאת. השיבו לו: מכיוון שהתחלת, אל תפסיק, ואדרבה, הפץ עוד.
לפני ואחרי
ואכן, אפשר לראות בבירור את ההבדל בין הפצת החסידות בתקופה ש’לפני פטרבורג’ [-קודם המאסר] לבין ‘לאחר פטרבורג’.
מאמרי החסידות של בעל התניא השתנו שינוי מהותי בין שתי התקופות: קודם המאסר היו מאמריו קצרים ומתומצתים, ואולם אחרי השחרור החל להשמיע מאמרים ארוכים ומוסברים, ובכך פתח את הדלת לפני חוגים רחבים יותר להבין את דברי החסידות.
כך קרה שדווקא המאסר, שביקש להכרית את החסידות, נהפך לנקודת מפנה חיובית ולמנוף בהפצת החסידות. דווקא אחרי המאסר זכתה החסידות בכלל להתעצמות אדירה, ומן הנקודה הזאת התרחבה השפעתה עד שהגיעה לכל חוגי העם היהודי.
חג הגאולה י”ט בכסלו הוא חג הניצחון במאבק איתנים שהתחולל בעולמות עליונים, בשאלה אם מותר וראוי להפיץ את האור המופלא של החסידות. שחרורו של הרבי מבטא את ניצחונה של דרכו, ומכאן ואילך קיבלה דרכו זו אישור משמיים להוסיף ולהתפתח.
בעל התניא אמר פעמים רבות, שלא בא לייסד תנועה או ‘מפלגה’, אלא לגלות גילוי אור לכל עם ישראל. תורת החסידות בכלל ותורת חסידות חב”ד בפרט לא נועדו לחסידים בלבד. האור הגדול הזה נועד לכל עם ישראל, והוא אכן התפשט בימינו לכל שכבות העם ומרווה נפשות צמאות.
מאגרי שמחה וחיוּת
ספר התניא, המכונה ‘תורה שבכתב’ של החסידות, נלמד כיום בכל בתי המדרש. מאמרי החסידות, המבארים את רעיונות התניא, נחטפים בשקיקה בידי המוני יהודים, מכל החוגים והשכבות. הצימאון הגדול ל’פנימיות’ מוצא רוויה באור החסידות.
תורת החסידות שופכת אור חדש על כל תחום בתורה ובחיי היהודי. דברי החסידות מאירים את נשמת האדם, מסלקים את הספקות, נוסכים שמחה ואופטימיות וממלאים את הנפש במאגרים בלתי-נדלים של חיוּת ומרץ. נדרשת רק החלטה טובה – לגשת אל הבאר ולשאוב מלוא חופניים.
זה החג של כולנו. נשמח, נודה לה’ על חסדיו, ונברך איש את רעהו בברכה החסידית המסורתית: “חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו”.