מדו”ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ”ס) עולה, כי בין השנים 2009-2005 ל-2017-2013 תוחלת החיים בישראל עלתה ב-1.8 שנים.
עוד עולה מהנתונים, כי תוחלת החיים אצל יהודים ואחרים היתה גבוהה יותר מזו של הערבים. שכן, בעוד שתוחלת החיים של יהודים עמדה על 83.1 שנים (84.9 לנשים ו-81.1 לגברים), אצל הערבים תוחלת החיים עמדה על 79.5 שנים (81.4 לנשים ו-77.4 לגברים).
מבין הערים הגדולות בישראל, בהן מתגוררים למעלה מ-100 אלף תושבים, תושבי רמת גן נהנים מתוחלת החיים הגבוהה ביותר – 84.6 שנים. תוחלת החיים בת ים, לעומת זאת, היא הנמוכה ביותר – 81 שנים, פער של 3.6 שנים.
מבין 18 הערים בישראל שבהן מתגוררים בין 50 אלף ל-99,999 תושבים, במודיעין עילית תוחלת החיים הגבוהה ביותר – 87.6 שנים. באום אל פאחם תוחלת החיים היא הנמוכה ביותר – 79 שנים, פער של 8.6 שנים.
אגב, שלוש מתוך ארבע הערים עם תוחלת החיים הנמוכה ביותר הן ערים ערביות או מעורבות – אום אל פחם, לוד ורמלה.
מפילוח הנתונים עולה עוד, כי הפער בין המחוז עם תוחלת הגבוהה ביותר – אזור יהודה ושומרון עם 84.1 שנים, לבין המחוז עם תוחלת החיים הנמוכה ביותר – תל אביב עם 81.1 שנים, עמד על 2.9 שנים.
עוד עולה מדו”ח כי ככל שהמדד החברתי-כלכלי של היישוב גבוה יותר, כך סך התמותה ביישוב, התמותה ממחלות לב, תמותת תינוקות, הימצאות סוכרת ושיעור שחרורים מאשפוז נמוכים יותר.
עוד עלה בדוח, כי נמצאו פערים בין היישובים הערביים ליישובים היהודיים במגוון מדדים: ביישובים הערבים שיעורים גבוהים של תמותה ממחלות לב, שיעורי אשפוז כללי, שיעורי סוכרת ועודף משקל או השמנה בכיתה ז’.
ביישובים יהודיים ישנם שיעורים גבוהים של תמותה מסרטן.