אם האדם נזקק לבעלי-חיים, אין פה שום שאלה מוסרית ובטח לא זכויות

לפני כחודש עסקנו כאן בשאלת המוסריות שבאכילת מזון מן החי. התגובות שהגיעו למערכת שיקפו ערבוב של נימוקים וטיעונים, לצד שימוש במושגים אנושיים בהתייחסות לבעלי-חיים, דבר המקשה לקיים דיון ענייני.

יש כאן למעשה שתי סוגיות נפרדות. האחת היא עצם הצידוק להמית בעלי-חיים לצורכי מאכל; ובכלל זה ניסויים בבעלי-חיים לפיתוח תרופות, טכניקות כירורגיות וכדומה. הסוגיה השנייה היא דרך הגידול, השינוע והשחיטה של בעלי-החיים המשמשים למזון.

השוואות מופרכות

הסוגיה הראשונה נוגעת בשאלה יסודית ביותר – האם יש סמכות עליונה הקובעת מה מותר ומה אסור, מה מוסרי ומה בלתי-מוסרי? האם האדם ובעלי-החיים עומדים על אותו מישור, או שהאדם ניצב במקום אחר לגמרי לעומת שאר היצורים?

מי שמקשיב לתעמולה של ארגוני ‘זכויות בעלי-החיים’ רואה שבנקודה זו טמונה למעשה האג’נדה המניעה אותם. עצם השימוש במושג ‘זכויות’ בהתייחסות לבעלי-חיים אומר הכול. לאדם יש זכויות ולסלמון יש זכויות. כולם יצורים חיים ולכולם ‘זכויות’.

משם זה עובר הלאה להשוואות קורעות לב בין אם שגוזלים ממנה את פרי בטנה לבין פרה שלוקחים ממנה את העגל שלה, או תרנגולת שנוטלים ממנה את ביצתה. מטרת הטרמינולוגיה הזאת ליצור זהות בין ההוויה האנושית לבין בעלי-החיים. ומכאן המסקנה המתבקשת – כשם שאסור להרוג אדם, או לגזול תינוק מיד הוריו, כך אסור להמית בעלי-חיים ולהשתמש בביצים ובמוצרי חלב. בעת האחרונה כבר נשמעים קולות לאסור שימוש בדבש, כי יש בו משום ‘ניצול הדבורים’. ובכן, גם לחרקים יש ‘זכויות’.

הגישה הזאת מנוגדת בתכלית לתפיסת התורה. אין שום השוואה בין בעלי-חיים לבין האדם. מייד עם בריאת האדם השליט אותו הבורא על כל היצורים וציווה: “וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ”. האדם הוא תכלית הבריאה, וכל היצורים האחרים נבראו לשימושו.

אכן, התורה אוסרת לצער יצורים חיים שלא לצורך. לכן גם השחיטה צריכה להיעשות בדרך שתגרום מינימום של סבל לבעל-החיים. אבל בבסיס הדברים – צורכי האדם עומדים מעל הכול, ואם האדם נזקק לבעלי-החיים, אין פה שום שאלה מוסרית ובוודאי לא ‘זכויות’ של בעלי-החיים.

ברשות ובסמכות

עכשיו בא העניין השני, דרך גידולם של בעלי-החיים. בהחלט ראוי למנוע מהם סבל, ובוודאי לא להתעלל בהם. בתחום זה חל שיפור גדול בשנים האחרונות. גם הצרכנים יכולים להשפיע בזה, בהעדפת ביצי חופש, למשל.

אבל גם פה הציבור חשוף לתעמולה שקרית, שמציירת תמונה אידילית של ימי קדם כביכול מול התעשייה ה’אכזרית’ של ימינו. גם בעבר הייתה תעשייה, והיו שווקים והיו איטליזים. יתרה מזו, בעבר השתמשו בבעלי-חיים לא רק למאכל, אלא גם לעבודה, למשא ולתחבורה, ולא נהגו בהם בכפפות של משי.

נסכם: במידה שאפשר למנוע סבל מיותר מבעלי-החיים – הדבר בהחלט ראוי ונכון; אבל עצם השימוש בבעלי-חיים לצורכי האדם מוסרי בהחלט, ונעשה ברשות ובסמכות של בורא כל היצורים , מקור המוסר והצדק