באיזה צד אתה דב חנין?

פרלמנטר מוכשר ובכלל אדם נחמד למדי, ח”כ דב חנין.

בסטטוס שהעלה הבוקר בדף הפייסבוק, ולמעשה בהמשך לכל הסטטוסים שהועלו על ידו מאז תחילת מבצע “צוק איתן”, קרא חנין מנהמת ליבו:

“..בימים הנוראים האלה, שחדשה נוראה אחת רודפת את השנייה, ותמונות של הרג מציפות את כולנו, חייבים להשמיע את הקול ההפוך”.

באמת שהתרגשתי. רק שאז נזכרתי כי בסיעת חד”ש ישנן עוד 3 חכי”ם מלבד חנין; מוחמד ברכה, חנא סוויד ועפו אגבריה. שלושתם, כפי שקל לנחש, ערבים.

כך שעוד יותר מאשר אצל אחרים, דווקא אצלם, נורא השתוקקתי לפגוש את אותו “קול הפוך” אליו כה מייחל ובשמו נשבע חברם היהודי. רק הפעם לפגוש בו מהצד השני, מהערבי אל היהודי. מתבקש לא?

אתם יודעים, איזו שהיא אמירה על מציאות החיים הבלתי שפויה משני עברי הגבול, איזה סטטוס מזדהה על טראומה של ילדים ישראליים, על שכול שלא מבחין בין בני אדם. לא משהו מיוחד.

אז צר לי לאכזב אתכם. אתם יכולים להמשיך להשתוקק עד תום המבצע או עד גמר המלאי, של הרקטות מעזה כמובן. מה שיבוא קודם.

כי בדפי הפייסבוק של שותפיו האידאולוגיים של חנין לא תמצאו שום כלום של “קול הפוך”. הכל ממשיך להיות “ישר” מאוד; “התוקפנות הפשיסטית הישראלית”, “טבח העם שמבצעת ישראל בפלסטינים”, “חמאס אינו ארגון טרור”, “נתניהו פושע מלחמה” וכל הבלה בלה השגור לעייפה.

ורק אז בבוּם, (מטאפורית כן?), הבנתי סוף סוף למה בדיוק התכוון המשורר חנין.

“קול הפוך” פירושו, הקול הזה שאתה עושה כשמישהו מתנפל עליך, קושר אותך, מחזיק אותך עם הרגליים למעלה והראש למטה, חובט בך שוב ושוב ואז עוד גם דורש שתפסיק ברוב חוצפתך להתנענע ולנסות להשתחרר.

בקיצור לא קול הפוך, אלא עולם הפוך. בקיצור עוד יותר? דב חנין.