כמה זדון: הבולדוג של מרטין שלאף התנפל באכזריות ושלף ציפורניים
1.
זה היה שבוע גדוש אירועים, כשבשיאו הקריא היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את כתב האישום של מדינת ישראל נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אבל השבועונים לא הספיקו לשלב את הרגע הדרמטי בין כתבותיהם, אפילו ‘יתד נאמן’, שיוצא לאור בשישי, לא שילב את האירוע במגזין ‘יתד השבוע’.
הכתב הפוליטי יוסף טיקוצ’ינסקי שב ומנתח את אביגדור ליברמן.
כבר לפני כחודש, כשניתן המנדט לבני גנץ, סבר טיקוצ’ינסקי שיו”ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מתנהג כמו ‘דל גאה’. האיש שלא מהווה “נכס פוליטי לאף אחד”.
השבוע, אחרי נאום ההסתה שלו, שדרג ליברמן את היותו משפיע מאוד בזירה הפוליטית. “שחקן ותיק יותר שהקדים את כולם בעקשנות שלו”.
לדעת טיקוצ’ינסקי, מה שמניע את ליברמן הוא “הפלת נתניהו בכל מחיר, גם במחיר התאבדות פוליטית”. למה התאבדות, כשמאז פירוק הממשלה בסיבוב הקודם הוא רק עלה ב-3 מנדטים?
ליברמן “הביא משהו חדש, אג’נדה שאומרת: תמות נפשי עם פלישתים… לא הגיון, לא מצע פוליטי, לא סדר יום”.
האמנם?
ובכן, דברו עם ליברמן ותשמעו ששיגר שליחים לנסות לשכנע את הנציגים החרדיים להתפשר איתו. הוא אפילו הציע לקבל שניים מתוך 5 תנאים שהציג. גם בסביבת ראש הממשלה ניסו ללחוץ, לבקש מהחרדים ללכת על פשרות, אלא שזה לא צלח. בעיקר בשל התעקשות אגו”י, איתה יישרה קו דגל התורה, איתם יישרה קו גם ש”ס.
האם לזה ניתן לקרוא “לא הגיון”? עד כמה שדבריו של ליברמן מעצבנים עד מרתחיחים, אל מול האלקטוראט שלו יש בצעדיו היגיון. לצערנו הרב, כמובן.
2.
אפרופו השבוע של ליברמן, קטע מעניין מצאתי בראיון שקיים שלומי גיל ב’משפחה’ עם ראש עיריית ירושלים מוישה ליאון.
הראיון בוצע, לכאורה, במלאת שנה לכיבוש העיר. אבל קשה בשבוע כה סוער לדלג על הסוגיה הנפיצה של אביגדור ליברמן, מה גם שליאון היה מעורב במגעים מולו, בניסיונות לפשר ולגשר בינו לבין הציבור החרדי.
הנה מה שהוא חושב על ה’פטרון’ שלו: “זה אכן לא סוד שאני ואביגדור ליברמן חברים טובים כבר הרבה שנים. מצד שני, בכל מה שקשור ביחסי דת ומדינה אנחנו חלוקים מאד מאד בדעותינו”.
ליאון נזכר באותה נסיעה של ליברמן לאשדוד, “בעיצומה של השבת, לחנות טריפות – ודיבר שם דברים קשים. אני מאד כעסתי. לא הבנתי את זה. אמרתי לו, ‘בשביל מה היית צריך לעשות את זה?!’ אבל הוא אוחז בדעות אחרות והוא אומר את מה שהוא חושב.
“אני לא הולך לפרש פוליטית את המהלכים שלו אבל, וזה אבל גדול, אין לי ספק שגם היום ליברמן יכול להיות החבר הטוב של החרדים. גם היום הוא רוצה את החרדים. הייתה פה הצטברות של מתחים, שבעזרת ה’ יתפוגגו ביום שאחרי הקמת הממשלה הבאה”.
הראיון התקיים ביום שלישי, שעות אחדות לפני ‘נאום ההסתה’ של ליברמן. אפשר לנחש, שלנאום הזה, אפילו ליאון לא היה מוכן נפשית.
“הרב יעקב ליצמן הגדיר את זה יפה לאחרונה. ‘ליברמן רק מדבר, לפיד גם עשה’ וזה ההבדל”, מסכם ליאון.
אחרי יום רביעי, מי ששוחח איתו, שמע מנגינות קצת שונות…
3.
הנה התובנות הפוליטיות של אריה ארליך, אף הוא ב’משפחה’, מהאזנה לנאום של האדמו”ר מסאטמר.
“נותנים כבוד ל’ראש הכופרים’ (ראש הממשלה נתניהו – א”א) ואומרים עליו: ‘אחינו אתה’. הם יושבים ומנהלים משא ומתן עם גדולי שונאי הדת על איזה גזירה אפשר להשלים, למחצה, לשליש ולרביע’… הם הלכו לבחירות נוספות, אבל לא הועילו דבר. ולא די שהבחירות החוזרות לא הועילו כלום – עכשיו דורשים פשרות בגיוס, בגיור, בשבת ובליב”ה”.
טוב, לא באמת בכולם ביחד, אבל נניח לזה.
הנה התחזית הפוליטית של הרבי :”זה לא יצליח, וילכו לבחירות נוספות”.
“הטקסטים אינם קלים לאוזן לא חרדית. יש משהו מכעיס בשמיעת טקסטים קנאיים… אבל ניכר שהדברים נאמרים מלב אוהב… גם ההידבקות לנתניהו,למשל, מעולם לא הייתה חלק מגישת היהדות החרדית ההולכת לאורם של גדוליה”.
האמנם? טוב, לא בדיוק על רקע ‘הגוש’ ונאומי הנאמנות של המפלגות החרדיות, ואריה דרעי בראשן, לראש הממשלה.
“לרגעים עולה בנו תחושה, לפיה אם וכאשר ניזרק מספסלי הקואליציה – חלילה אבדה תקוותינו. זהו, הכל יחרב, לא יהיו תקציבים ולא יהיו מוסדות חינוך, והנה, הערב, עשרת אלפים יהודים עם כתונות פסים, כובעי ‘סופר’ ו’געשעפענע היטן’ (כינוי למגבעת הסאטמראית) הזכירו לנו: לא נורא אם לא תהיה קואליציה. אולי זה לא קל, אבל זה בהחלט אפשרי.
“לא לכל חלקי ההמנון אנו מצטרפים, אבל בהחלט שעולה בליבי זמזום: ‘בשלטון ליברמן/לפיד אין אנו מאמינים ובהצהרותיהם ואיומיהם – אין אנו מתחשבים”.
מה שנכון, נכון.
4.
אין ספק שהכותרת האמיצה של השבוע פתחה את טורו של יוסי אליטוב ב’משפחה’: “איווט האיום”.
“בנקודת זמן מסוימת במהלך הנאום המדהים בגודש שקריו אפילו במונחים ליברמניים – הבטתי אל עיניו. היה שם מבט סהרורי, מזוגג, של אדם שאיבד שליטה ואינו יודע איפה לעצור”, פתח אליטוב. “היה זה כאשר ליברמן החל לירות לחלל האוויר מספרים ונתונים שבינם לבין המציאות אין שום קשר, ולא קלוש, ולו נסיבתי.
“הוא אמר, למשל, ש’רבבות הצביעו ל’פלג הירושלמי’ בבחירות האחרונות בירושלים והם קיבלו שני מנדטים. האמת: הם לא רצו, לא קיבלו שני מנדטים, והיחיד שדווקא רץ אחריהם ברחובות מלווה בגבירים והבטחות לכספים ותפנוקים היה ליברמן, שהתחנן בפניהם שיתמכו במשה ליאון – בן טיפוחיו ומחמל ליבו לראשות העיר”…
אבל גולת הטור היא בתיאורים אותם מעניק אליטוב לליברמן. שימו לב, כמה חריף: “הדובר הארסי וחסר העכבות”… “הוא נראה היה כמי שהשתלט עליו איזה דיבוק של לאומן ברלינאי בשנות השלושים: הוא ירה, טינף, העליל, הסית והכפיש. אין בעולם בן תרבות או אדם שפוי אשר יכול להזדהות עם רמות הטירוף שהפיץ בנאומו”… “ברשעות אופיינית זרק”… “כמה זדון וציניות מגולמים בליברמן”… “הבולדוג של מרטין שלאף”… “התנפל באכזריות, שלף ציפורניים”.
אבל חכו שתקראו את העקיצות ה’שקופות’. “בניגוד לאוליגרכים של ‘ישראל ביתנו’ ח”כ משה גפני חי לו חיי צניעות וסגפנות, הוא אינו משוטט בבירות עלומות, ובחשבון הבנק של בתו מעולם לא הופקד שום סכום חריג וחשוד. נהגו חוזר תמיד לביתו בריא חי ושלם ושום עד מדינה שהעיד נגדו (לא שהיו כאלה אי פעם) לא נעלם באורח מסתורי.
“אגב, גם איש ממפלגתו של גפני לא הואשם שסחר בתשתיות המדינה לטובת צבירת הון פרטי עבור מקורבים. אם לא די בכך – בסיעת ‘דגל התורה’ לא פורצת פרשיית שחיתות אחת לשלוש שנים המובילה תהלוכות של אנשים למעצר”.
וואו.
5.
הנה התיאור של כתב ‘הדרך’ לסיבה בשלה פוצצו המגעים מול ליברמן.
“הביטו על תנועת ש”ס הכפופה למועצת חכמי התורה. ראו כיצד כל מאווייה ורצונה הם להמשיך את תנופת העשייה הברוכה למען כלל הציבור ולפעול לרווחתו. ראו עד כמה היא מוכנה לוותר על מאחזי שלטון וכיבודים. לשם כך, ומאידך נאבקת על קדשי הדת והיהדות. לא לחינם יו”ר התנועה הרב אריה דרעי נתפס במערכה הזו כ’מבוגר האחראי’ כשלוחא דרבנן אמיתי היודע מה מונח על כף המאזניים. הוא אולי היחידי המביט בעיניים פקוחות על המתרחש ומנסה בכל יכולתו להחזיר את הספינה לנתיב שפוי. זוהי ייחודיותה של תנועה קדושה שרב החובל שלה הוא גדול הדור מרן ראש הישיבה שליט”א. אדם עם מוח ולב זך ונקי שכל שיקוליו הם אמת צרופה”.
אז ברור שזה נכון. אבל, וכאן צריך להדגיש.
מי שמנע ‘הסדר’ עם ליברמן היו דווקא גורמים בצד החסידי. אילו היה האדמו”ר מגור מעניק אישור לפשרות עם ליברמן (הוא, כאמור, לא דרש ‘הרבה’ – שנים מתוך 5 דרישות. קרי: חוק גיוס “כפי שהוא” וביטול חוק המרכולים’), ומאחר וש”ס הסכימה לתמוך בחוק הגיוס, עוד לפני פירוק הממשלה, כשאיתה ‘דגל התורה’ (נתניהו לא רצה הסכמה חלקית של המפלגות החרדיות ונטישת הח”כים של אגו”י. במבט לאחור, יתכן ששגה) הרי שנותר רק ביטול חוק המרכולים, חוק שדרעי עצמו אמר עליו שהוא לא באמת הוביל לאכיפת השבת בערים חילוניות.
כך, שהנאום בטור של העיתון הוא יפה וטוב, אבל לא לגמרי מתכתב עם המציאות. זה היה בעיקר ליצמן, שהסכים לוותר ‘רק על ארוחת הבוקר’. זה היה בעיקר הוא שהביא לפירוק הממשלה לפני למעלה משנה.
6.
למרות שיצאו השבוע בעיתון מאוד מוגדל, התקשיתי למצוא בדל של אמירה פוליטית בין דפי ‘כפר חב”ד’, שהוקדש, איך לא, לכינוס השלוחים הענק.
ובכל זאת, במסגרת קטנה מצאתי התייחסות: היה זה בטורו של העורך, אהרן דב הלפרין, שהתייחס לראש הממשלה בנימין נתניהו. טוב, לא התייחסות לקואליציה, שטרם הוקמה, גם לא לכתב האישום, אבל כן להכרזה האמריקנית.
תחת הכותרת “בזכות העמידה האיתנה”, טוען הלפרין כי “אהדת העמים לישראל, ובראשם ארצות הברית של אמריקה, לא תושג באמצעות התכופפות וויתורים. אדרבה, דווקא עמידה איתנה היא שתגרום להצלחתה של ישראל”.
טוב, ברור שיהיו כאלו שיתווכחו על האמירה. אחרי הכול, אך נס הוא שבבית הלבן יושב בימים אלו נשיא פרו ישראלי, והכול הרי יכול היה להיות אחרת אילו זכתה קלינטון את הנשיאות. הכול גם זוכרים את היחס הצונן שהעניק הנשיא הקודם, אובמה – לנתניהו.
ועדיין. “על אפם וחמתם של כל ה’חמוצים’ למיניהם, היחסים המיוחדים בין ראש ממשלת ישראל בנימין ננתיהו לנשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, הוכיחו עצמם השבוע פעם נוספת והובילו להישג היסטורי חסר תקדים. המעצמה הגדולה בתבל יצאה בהכרזה המכירה במה שכונה עד היום ‘התנחלויות’ כחלק לגיטימי וחוקי של ישראל”.
לדעת כפר חב”ד, “ההסבר היחיד למאורעות הללו שאירעו בשנים האחרונות נמצא בפסוק ‘מאת ה’ הייתה זאת היא נפלאת בעינינו’…
“ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שעמד בגבורה מעוררת השתאות מול ‘שמונה שנות אובאמה’ וזוכה לראות היום את הפירות – מהווה הוכחה ברורה לכך”.
טוב, בשבוע זה הוא עדיין צריך ניסים גדולים, מבית, המון “מאת ה’ הייתה זאת היא נפלאת בעינינו’, ועדיין אזכור פוליטי מרענן בעיתון שכולו ‘שלוחים’ השבוע.
7.
רפי שמיר – שימש בעבר כראש מערך ההסברה ויועץ לראש הממשלה בנימין נתניהו – נוגע בטורו ב’יום ליום’ בנקודה, שאולי תעצבן רבים, אבל חשוב שנאמרה.
“בחודשים האחרונים ראינו את המערכת הפוליטית יורדת לשפלים חדשים של קיטוב שנאה ופלגנות”, הוא פותח, ומדבר על ה”חרמות” שעשו בכחול לבן, כשסירבו לצרף את החרדים לממשלת האחדות ה”חילונית”.
הוא מזכיר, שחרמות קיימות גם בתוך הציבור החרדי, באפליה במוסדות החינוך, ומכאן מגיע ל”חרמות” אל מול הציבור הערבי.
שמיר מזכיר “שיתופי פעולה פרלמנטרים רבים בין החרדים והערבים” בכנסת, “שכן שני ציבורים אלה חולקים ברית של דחויים ומודרים”.
הוא היה מצפה, שחברי הכנסת החרדים היו יוצאים “כנגד מסע ההסתה הגזעני שהליכוד מנהל בשבועות האחרונים כנגד הרשימה המשותפת וכנגד שיתופי פעולה פוליטיים איתה”, אבל “כמו בסדום גם בכנסת”, הוא מצא “רק צדיק אחד”, והוא “ח”כ משה גפני, שהחמיא לפעילות הפרלמנטרית של ח”כ אחמד טיבי… לצד הנשיא ריבלין שיצא בנחרצות נגד אותן התבטאויות רעילות נגד הציבור הערבי”.
זה כנראה לא שחור ולבן, אבל דעתו, ראוי לה שתישמע. ויפה שניתנה לה הבמה.
8.
חשבתם שאתם מיואשים על רקע תופעת ה’בחירות’ החוזרות, מבלי שתיראה באופק הכרעה?
חכו עד שתקראו את כתבתו של משה בלוך ב’בקהילה’, תחת הכותרת “בחירות לאין קץ”. בלוך מתאר את המצב בספרד, “בחירות רביעיות בתוך חמש שנים וחוסר יציבות פוליטית שמרחף באוויר כבר קרוב לעשור”.
לפני שבועיים, הספרדים הלכו שוב אל הקלפי, אבל עדיין “לאף מחנה פוליטי אין די מושבים כדי להרכיב לבדו ממשלה”.
זה החל, כשהמפלגה הגדולה ביותר בספרד, קטנה באופן משמעותי מבעבר והיא נזקקת “לחסדיהן של מפלגות רבות כדי להקים קואליציה”.
בשיחה עם המומחה ליחסים בין לאומיים פרופ’ אלפרד טוביאס מהאוניברסיטה העברית, הוא מסביר איך זה קורה. לדעתו, זה ייפתר בסופו של דבר. “תוקם ממשלת שמאל, כאשר הקטלונים יתמכו מבחוץ”.
האם יהיה נכון להשוות את זה לממשלה של גנץ בתמיכה חיצונית של הרשימה המשותפת? “נכון מאד”, הוא אומר.
גם בספרד, הוא מסביר, מחשבה על ממשלת אחדות, לא באה בחשבון. “ההבדלים בין הימין לשמאל בספרד עקרוניים ומשמעותיים מאד. אין להם באמת אפשרות להתאחד ולנהל מדיניות מוסכמת. בעוד בישראל, שתי המפלגות הגדולות אינן חלוקות כל כך במהות, למעט אי אלו סוגיות”.
מעניין.
תגובות
אין תגובות