1.
קצת אחרי שראש הממשלה, השרים והח”כים התפזרו מהאירוע המלכד לזכרו של מרן הרב עובדיה זצ”ל, במלאות שש שנים לפטירתו, התכנסו חברי ‘בלוק הימין’, בלשכתו של נתניהו בכנסת, לעוד שיחת גיבוש ותיחזוק.
אחרי שהדליקו באזכרה נר וישבו ‘שבת אחים גם יחד’, זה היה צפוי להיות אירוע חביב ולבבי. הם משדרים על גל אחד, אין מהם איש שמנסה לפרק חוליה כזו או אחרת, ולא ממש יעזרו לכחול-לבן הניסיונות לתקוע תריז.
אבל אז החלו הקולות הצורמים לבקוע ולעלות מהחדר.
2.
בצהרים התכנסה ש”ס בחדר הישיבות של הסיעה לשיחת תדרוך לפני ה-אירוע באולם שפרינצק. אפילו לפני שנה, ‘מספר עגול’ של חמש שנים לפטירתו של מרן זצ”ל לא ערכו אירוע כה גרנדיוזי, באולם של ממש, והסתפקו בחדר הסיעה צר המידות.
האם זה קשור לריח בחירות המנסר באוויר? מה פתאום. לא נחשוד במפלגה חשובה כמו ש”ס כי מה שמניע אותה להעלות על נס את זכרו של מרן זצ”ל הוא שיקול אלקטורלי.
ביום השנה השלישי לפטירתו לא עשתה ש”ס דבר. שנה אחר-כך הכו על חטא ופתחו את חדר הסיעה בפני כלל חברי הכנסת, חילונים בכיפה לבנה, חרדים אשכנזים, וגם ראש ממשלה בכבודו ובעצמו.
וכך גם ביום השנה החמישי.
השנה עלו שלב והגדילו לפאר את זכרו. טוב שכך, כמובן.
על מה דיברו בסיעה? חוץ מהאירוע שתפס את הראש, דיברו החברים גם על ה”ראיונות של איילת שקד, שלא מפסיקה לפמפם שהמפלגות החרדיות צריכות להתפשר, הסכימו להתפשר” ועוד אמירות מעין אלו.
החברים כעסו.
דרעי הקשיב ורשם בזיכרונו. מי כמוהו יודע שהדיבורים על פשרה כזו או אחרת עלו כבר בשלב הראשון, השלב בו נתניהו אחז במנדט להרכבת ממשלה. אפילו הרבנים נדרשו לסוגיה והכריעו מה שהכריעו.
כל פשרה כזו, צריך לומר, חותכת בבשר החי. היא לא פשוטה לעיכול. אבל לעיתים, אין ברירה.
בפרט, כשכל אחת מהאלטרנטיבות נראית גרועה יותר.
3.
גורם בש”ס אמר לי הערב: “לדבר על פשרות, על מה הסכימו החרדים ועל מה לא, בשלב הזה, כשהמנדט אפילו לא אצל נתניהו וגם ליברמן טרם אמר את דברו – ועוד רוצה להתייעץ עם ‘שבעת טובי העיר’ שלו במשך ארבעה ימים וארבע לילות – אין טעם. בטח שלא דיבורים על כך שאנחנו דווקא אלו שצריכים להתפשר. פשרה היא משהו שכולל ויתור של שני צדדים. כולם מתפשרים. מה גם, שעוד ממש מוקדם לדבר על משהו שקשור לפשרה כזו או אחרת”.
לדבריו, דרעי היה הראשון שהעלה את הנושא, שהסביר לאיילת שקד שהיא שוגה בכך שהיא מתראיינת בכלי התקשורת ומדברת על פשרה.
חיזקו את דבריו גם משה גפני ויעקב ליצמן. מהיכרות עם שקד, היא לא התכוונה לרעה, היא רוצה בכל מאודה לקדם פשרה שתוביל להקמת ממשלת ימין, יתכן שהיה עליה להימנע מלשתף בכך את כלי התקשורת.
טוב, הכלל של ‘שתיקה תמיד טובה’, ועוד כשמדובר במהלכים פוליטיים, הוא תמיד כלל נכון.
כך או כך, הקולות הצורמים הללו הצליחו להשאיר משקעים אצל הנפשות הפועלות. כפי הנראה, המבוגר האחראי, ראש הממשלה, יצטרך לדאוג לאחות גם את הקרעים הללו.
שכן, כל קרע, מזיק לגוש וליציבותו.