זה התרחש לפני 35 שנים בדיוק. הייתי אז בחור צעיר, נדחק בחזית בית המדרש של הרבי מליובאוויטש במרכז חב”ד העולמי 770.
מאחורי עמדו צפופים, על ‘פירמידות’ וספסלים, אלפי חסידים. המון אדם, נע כמו גלים. מבט כולנו מופנה אל עבר הבימה עליה יתייצב בעוד דקות אחדות הרבי, כדי להתחיל בהקפות של שמחת תורה.
במשך שנים, מידי שנה הגיעו אנשי הקונסוליה הישראלית בניו-יורק, כמו גם אישים ישראלים ששהו בניו יורק, לאירוע ההקפות אצל הרבי. זהו יום-טוב שני בחו”ל, ואין מניעה שישראלי יגיע אל מרכז חב”ד ברכב. הרבי נהג לכבד אותם באמירת פסוקים הנאמרים לפני ההקפות ובאותו מעמד גם נהג לשוחח עמם.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הייתי ילד. אבל אני זוכר כיצד סופר על השיחה שקיים הרבי בליל שמחת תורה של שנת תשל”ד, ימים אחדים אחרי שפרצה המלחמה, עם חברי הקונסוליה שהגיעו להקפות. הרבי שוחח עמם אז זמן ממושך, וטען שחייבים לכבוש את דמשק. הם טענו, מצידם, שאי אפשר משום שארה”ב מתנגדת וגם כי זה יעלה בקורבנות רבים.
הרבי התעקש, אמר שיש לו ידיעות ממקורות נאמנים בוושינגטון ששם מצפים כבר לידיעה שדמשק נכבשה. מדוע נעצרה המערכה הצבאית ברמת הגולן? שאל אז הרבי. למה כוחות צה”ל שכבר הצליחו להדוף את הצבא הסורי נמנעים מלהתקדם ולכבוש את דמשק? את התירוצים שתורצו בפניו דחה אחת לאחת. בסיום השיחה ביקש מהם להעביר בשמו מסר דחוף לראשי המדינה. תכבשו את דמשק, אל תחששו מאיש. הם הבטיחו למלא את השליחות.
•
ליל שמחת תורה שנת תשמ”ה, 1984. הייתה זו הפעם הרביעית בה השתתפתי ב’הקפות של הרבי’, מעמד שכל מי שהשתתף בו אי-פעם, לא ישכח לעולם.
על הבימה המתין כעת גבר צעיר, בנימין נתניהו. היה זה זמן לא רב לאחר שמונה לשגריר של מדינת ישראל באו”ם. מעטים מבין האלפים הכירו אותו. כמי שכבר אז היה בעולמה של התקשורת, זיהיתי אותו מיד. לצידו עמד שמריה הראל, בעבר חבר קיבוץ ‘השומר הצעיר’ ולוחם בסיירת מטכ”ל תחת פיקודו של ביבי, עד שחזר בתשובה והפך לחסיד.
כעת הוא הביא עמו את מפקדו, שיפגוש את הרבי.
“זה היה זמן קצר לאחר בואי לאו”ם”, סיפר נתניהו לימים ליוסי אליטוב ואריה ארליך, מחברי הספר ‘ברגע האמת’. “יומיים לפני כן התייצב אחד מפקודי בסיירת מטכ”ל בפתח משרדי באו”ם. הוא אמר לי: ‘עומד להיות אירוע גדול אצל הרבי, אתה מוכרח לבוא. הרבי ישמח לראות אותך’.
שאלתי: ‘הרבי באמת מעוניין לראות אותי? אם כן, בוא נלך לראותו’.
האיש הסביר שזה לא כל כך פשוט. הוא אמר לי: ‘נצטרך ללכת בליל שמחת תורה’. הסכמתי מיד. אמרתי אוקי. שש-שבע בערב? הוא אמר: לא. ב-12 בלילה. אמרתי שאני מוכן. ואכן, בחצות הלילה הגענו לאותה כתובת מפורסמת. זו היתה הפעם הראשונה שפגשתי את הרבי. בהמשך היו עוד פגישות.
השעה היתה מאוחרת מאוד, אבל בפנים, בתוך האולם – האווירה היתה של אמצע היום. למעלה מ-5,000 חסידים הצטופפו באולם לא גדול במיוחד. זה היה מדהים. לא האמנתי כמה אנשים יכולים להיכנס לאולם כזה. אבל חסידי חב”ד, כמו שכולם יודעים, רגילים לנסים. איך התקיים הנס הזה? על ידי ‘פירמידות’ – החסידים עמדו זה מעל זה, על גבי פירמידות בנות כמה קומות, שנבנו במיוחד כדי להכיל את אלפי המשתתפים.
הוכנסתי פנימה, לעבר בימה קטנה בקצה הדרומי-מזרחי של האולם. אמרו לי להמתין. לפתע נפתחה הדלת בקצה האולם, וראיתי מעין שחזור של מעמד קריעת ים סוף: בתוך הדוחק העצום נוצר שביל אנושי. הרבי צעד באמצע השביל שנפער, ותפס את מקומו על הבימה. האנשים שעמדו לצידי אמרו לי: ‘גש אל הרבי’.
היססתי מעט; חששתי להפריע לו. אבל דחקו בי שאגש. התקרבתי לרבי וניסיתי לגרום לו לשים לב אלי. הרבי הסתובב. אמרתי: ‘רבי, באתי לראות אותך.’ הרבי נתן בי מבט מיוחד, חייך, ואמר לי: ‘רק לראות? לא לשוחח?…'”
•
המיקום שלי בבית המדרש היה מהיותר טובים. הייתי אז צנום באופן מעורר חמלה, מה שאפשר לי לעמוד מאחורי עמוד-תמך שניצב צמוד לבימה של הרבי, מבלי שאסתיר לעומדים מאחורי.
מהמקום בו עמדתי אי אפשר היה לשמוע את השיחה, אבל מקריאת שפתיים הבנתי שהרבי והשגריר הצעיר משוחחים בעברית. מאוחר יותר סיפרו שנתניהו פנה אל הרבי באנגלית, והרבי השיב לו בלשון הקודש, ומכאן ואילך התנהלה כל השיחה בשפה הזו.
אני זוכר את מבטי הסקרן, עוקב אחר שיחתם. חמש דקות, עשר דקות, רבע שעה, חצי שעה. למרות האלפים הממתינים להקפות, למרות השעה המאוחרת, הרבי מרוכז באורח.
השיחה נסבה על מצב הביטחון בארץ ובלבנון, היחס לסוריה, תוצאות הבחירות בישראל ומהלכי הממשלה בעבר ובהווה. הרבי גם חזר באוזני נתניהו על דעתו בנושאי שלמות הארץ ובירך אותו על תפקידו החדש.
הסובבים אותי, מהעסקנים הבכירים של חב”ד באותם ימים, שוחחו ביניהם בהתרגשות על המחזה הבלתי-שגרתי. “זה לא יגמר בשגרירות באו”ם”, אמר אז אחד מהם בביטחון. גם אני חשתי כך.
•
“אז התחלנו לדבר”, סיפר נתניהו. “אני זוכר שהרבי דיבר עברית מעולה, בעלת מבטא אשכנזי. דיברנו חמש דקות, ואז עשר דקות, ועשרים דקות. כך נמשכה השיחה, לפי הערכתי, 40, 45 דקות. מסביב היתה המולה גדולה – אלפי אנשים מצטופפים, ממתינים לרגע השיא שבו הרבי יתחיל בהקפות. ודאי אמרו לעצמם: ‘מי זה האיש שהרבי משוחח איתו כל כך הרבה זמן’.
“אבל לרבי היה כל הזמן שבעולם. הוא עמד ושוחח איתי על תפקידי באו”ם, על הדרך שבה יש להציג את האמת שלנו, של העם היהודי, מול העולם. כשהרבי סיים לומר את מה שהיה לו לומר לי – הסתובב אל הקהל, והניף את ידו כאות לחסידים להגביר את השיחה והשמחה”.
בשיחה ההיא אמר הרבי את המשפט שנתניהו עתיד לצטט באין-ספור הזדמנויות: “הרבי אמר לי: ‘אתה הולך לבית החושך והשקר. זכור, שגם באפילה הגדולה ביותר, כשאתה מדליק נר אחד של אמת – הוא מפיץ אור יקרות שנראה למרחקים’. אין דרך טובה יותר, מדויקת יותר, לתאר את הדרך שבה ראיתי את תפקידי כשגריר באו”ם – וגם לאחר כהונתי באו”ם. בשנת 2011, על בימת האומות המאוחדות, תיארתי את השיחה הזאת שהיתה לי עם הרבי מליובאוויטש. תיארתי זאת משום שזו היתה שיחה בהחלט מכוננת, מאוד חשובה.
”זו היתה פגישה מרגשת, יוצאת מן הכלל. הרבי לא ניסה לעגל פינות או לייפות את הדברים. הוא אמר את מה שהוא חשב, והדברים חדרו לנשמתי. בשיחה, שהיתה כאמור ארוכה בהרבה מכפי שציפיתי מראש, אמר לי הרבי לזכור תמיד את מי ואת מה אני מייצג – את ישראל, את העם היהודי. ‘עליך לעמוד בתוקף ובגאווה,’ אמר, והוסיף שתפקידי להדליק את האור במקומות החשוכים. זו משימתי, ואותה עלי לעשות למען העם היהודי.
”כששיחתנו הסתיימה”, סיפר נתניהו, “קרה דבר שלא אשכח כל חיי: הרבי לקח את ספר התורה בידו, והתקדם לעבר מרכז בית הכנסת. ראיתי אותו רוקד עם ספר התורה, ואמרתי: הנה, זה הכוח של העם שלנו. זה כוחה של המסורת שלנו. זוהי האמונה של העם שלנו”.
•
כשלוש וחצי שנים אחרי אותו מפגש החליט נתניהו לסיים את תפקידו באו”ם, לשוב לישראל, ולהצטרף לחיים הפוליטיים.
זכורה לי אפיזודה מעניינת מאותם ימים: הייתי אז כתב בעיתון ניו יורקי. באחת הידיעות דיווחתי שהרבי לא שבע רצון מחזרתו של נתניהו לישראל, בעת הזו. אייל ארד, אז יועץ התקשורת של נתניהו, התקשר אל משרדי המערכת לאחר פרסום הידיעה, ונזף בי, בצעקות, על הדיווח. “זה שקר”, טען בעקשנות.
במכתב תשובה למכתב ששיגר אליו נתניהו – התייחס הרבי לכוונתו של נתניהו לחזור לישראל, לקראת כניסתו אל החיים הפוליטיים, עם תום כהונתו כשגריר באו”ם:
“…ובפרט בעניין מכתבו – שתהא עלייתו ארצה – עליה בכל המובנים ולהמשיך בניצול כישרונות שלו והאפשרויות ובכיוון האמור במיוחד”.
הרבי הוסיף והתייחס לעיתוי המכתב, לפני חג מתן תורה, וכתב: “ובעניין שהזמן גרמא – חודש זמן מתן תורה – בנוסח המסורתי והמקודש במנהג ישראל: קבלת התורה בשמחה ובפנימיות”.
לפני חתימתו כתב הרבי: “בכבוד ובברכת יום טוב שמח”.
בסרטון ממפגש נוסף של נתניהו עם הרבי, שהתרחש כחודש לפני כתיבת המכתב – נשמע הרבי אומר:
“הצלחה רבה. הייתה לי נחת רוח מרובה מהנאום שלך הראשון. יהי רצון שתמשיך בקו זה, והקב”ה מסייע לכל הרוצה לטהר אחרים על אחת כמה וכמה כאשר מתחילים ב’קשוט עצמך’”.
הרב ביקש שנתניהו לא יקפיד עליו כי הוא משמיע את הדברים ברבים.
נתניהו השיב כי הוא קיבל את המסר של הרבי. “אני מתכוון להמשיך בדיוק בקו הזה. קלטתי היטב את המסר של הרבי”. הוא הדגיש כי זה “הקו היחידי”.
“וזה הקו הכי טוב בשביל שלא יצטרכו לכל העניינים של המלחמה וכיוצא בזה ויהיה ‘בשובה ובנחת תוושעון’”, השיב לו הרבי – והוסיף: “ברכה והצלחה”.
נתניהו הודה: “אני מודה לך על ההזדמנויות שנתת לי לבוא ולהיעזר בך ולזכות לקבל את הסיוע הנפשי שאתה מעניק לא רק לי, אלא לכל עם ישראל”.
“אני עדיין בתחילת המלאכה שלי”, אמר הרבי. “גם אתה בתחילת התפקיד האחרון…”. ואז הוסיף הרבי: “אתה תצטרך להיאבק מול 119 אנשים. בוודאי לא תתרשם מזה כיוון שהקב”ה בצד הזה. ברכה והצלחה. נתינה של הקב”ה. ברכה והצלחה”.
•
מאז אוותו ליל שמחת תורה ועד היום, 35 שנים, אני עוקב אחרי נתניהו. מנסיקתו המטאורית בליכוד, הבחירות לראשות הממשלה ב-96′, ועד היום.
אני סבור כי מי שהיה לראש הממשלה הטוב בישראל, קיים את שאמר לו הרבי אז: “בתוקף ובגאווה” – למגינת לבם של אנשי תקשורת ‘חמוצים’, אותם שמאלנים המשתייכים לקואליציית ‘רק לא ביבי’ ומתחזים גם לפרשנים.
לא פעם אני תוהה, האם כשהרבי אמר “בית החושך והשקר”, הוא התכוון רק לבניין האו”ם שבמנהטן או גם למשכן הכנסת שבגבעת רם. לעולם לא נדע.
ערב שמחת תורה תש”פ הוא, מן הסתם, מעלה זיכרונות ונאחז בכל מילה מאותה שיחה.
מה שבטוח, בימים אלו, כאשר הספינה תחת הנהגתו מתקשה להגיע לחוף מבטחים, זקוק נתניהו לכל הברכות ההן.