ריבלין: “יש רגעים בהם נדרש הנשיא להתערב. התוצאות – כרטיס אדום”

הנשיא ריבלין בישיבת הפתיחה של הכנסת ה-22: “תוצאות הבחירות הן כרטיס אדום שהוציאו אזרחי ישראל לנבחריהם. כרטיס אדום לפופוליזם, לשיטה פוליטית שניזונה מחיטוט בקרעים ושרואה בפחדים של כולנו, אלה מאלה, משאב לחצוב בו”

באווירה חגיגית נפתחה בשעה זו ישיבתה הראשונה של הכנסת ה-22, בטקס הצהרת האמונים של מאה ועשרים חברי הכנסת שנבחרו. ביציע האורחים נכחו משפחותיהן הנרגשות של חברי הכנסת החדשים וסגל יחד עם נושאי התפקידים הבכירים במדינה. הישיבה נפתחה כאשר חוליית מחצצרים מתזמורת צה”ל השמיע שלוש תרועות כבוד לנשיא המדינה ראובן רובי ריבלין שפתח את הישיבה בשלוש נקישות פטיש את ונשא דברים.

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין נאם אחר הצהריים (חמישי) בישיבת הפתיחה של הכנסת ה-22 ולאחר מכן הושבעו חברי הכנסת הנבחרים.

ריבלין קרא לחברי הכנסת לעשות ככל יכולתם להקמת ממשלת אחדות רחבה ככל האפשר.

” קריאתי לממשלה רחבה זכתה לביקורת מימין ומשמאל. אני קשוב לביקורת הזאת. זו ביקורת לגיטימית, שיש בה הרבה מהצדק. אני יודע, שממשלה רחבה או ‘ממשלת אחדות’, היא לא הפתק ששלשלו כל אזרחי ישראל לקלפי. אני גם יודע, שבמקרה ותקום ממשלה רחבה, חלקכם ימצאו את עצמם באופוזיציה. ואילו אני, מעומק ליבי, ומתוקף תפקידי, מתבקש ומבקש להיות נשיא גם שלכם. לא רק של הרוב, לא רק של האחדות, שמטבעה משאירה חלקים נרחבים מחוץ למעגלי ההשפעה. ועדיין, יש רגעים בודדים בחיי עם, שבהם נדרש הנשיא, מתוקף תפקידו הממלכתי, להתערב, לפעול לכיוונה וכיולה של המערכת, שמתקשה לשוב אל המסילה”.

הנשיא הוסיף: “כוחי מוגבל. אין לי אלא את פי. אני יכול רק להציע ואולי לנסות ולגשר, ואני גם לא יודע, אם אני המגשר המתאים ביותר למשימה. אבל אני יודע, שעת צרה היא ליעקב – עת חירום לביטחון ישראל. עת חירום לחברה הישראלית. עת חירום לדמוקרטיה הישראלית – לכל הדברים שיקרים לנו. הקמת ממשלה אינה משאלת לב חברתית בלבד. בימים אלה, יותר מתמיד, היא צורך כלכלי-בטחוני שכמותו לא ידענו כבר שנים רבות”.

הנשיא התייחס לתוצאות הבחירות ואמר: “תוצאות הבחירות הן גם תעודת כבוד לחברה הישראלית. הן כרטיס אדום שהוציאו אזרחי ישראל לנבחריהם. כרטיס אדום לפופוליזם, לשיטה פוליטית שניזונה מחיטוט בקרעים ושרואה בפחדים של כולנו, אלה מאלה, משאב לחצוב בו.

“בפניכם, נבחרי הציבור, מנהיגי העם, מונחת האפשרות וההזדמנות להקים ממשלה רחבה. כזאת שתאפשר לנו להשהות את המחלוקות בינינו, ולעבוד בזיהוי מרחבי ההסכמה הנמצאים בתוכנו. לפעול למען אזרחי ישראל. למען הכלכלה. למען ביצור בטחונה של מדינת ישראל. ואגב כך, לאפשר לכולנו הזדמנות לנשום קצת, להחלים. בממשלה כזאת לא יוכל אף צד להתבלט על ידי ניגוח ודה-לגיטימציה של הצד השני.

“חברותיי וחבריי חברי הכנסת. עיניי כל העם נשואות אליכם, המפלגות הקטנות כגדולות. מערכת בחירות היא תכנית הריאליטי היקרה ביותר בעיר. מיליארד ושבע מאות מיליון ש”ח. עליכם לזכור כי מעונה לעונה, עלול הרייטינג לצנוח, בעוד שהתוצאה תישאר דומה. כפי שאמרתי בעבר, אין בידי פתרונות קסם. אבל העם לא זקוק לפתרונות כאלה. הוא זקוק למנהיגים. הוא זקוק לכם. בכם, היושבים כאן, הוא בחר לתת את אמונו. שמרו על אמון העם הזה. אין יקר ממנו, ובלעדיו- אנה אנו באים.”

בסוף דבריו ביקש הנשיא ריבלין סליחה: “יקיריי, אזרחי ישראל כולם. בסוף דבריי, אבקש לנהוג כמנהג ישראל, המאמינים שאין יום הכיפורים מכפר על מצוות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו, ויבקש סליחה. סליחה אם נהגתי או התבטאתי שלא כדין, או ששתקתי ולא הבעתי מחאתי מול תופעות פסולות. אני מבקש סליחה, ממי שפגעתי בו. ממי שנפגע מדבריי, מעשי או מחדליי. ממי שנפגע מדברים שאמרתי או מדברים שלא אמרתי. ‘מרובים צרכי עמך ודעתם קצרה’. צרכי עמי מרובים, ודעתי קצרה.”

יו”ר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין ניצל את נאומו בפתיחת הישיבה הראשונה של הכנסת ה 22 כדי לקרוא לראש הממשלה בנימין נתניהו וליו”ר כחול לבן ח”כ בני גנץ, לפעול עוד היום להקמת ממשלת אחדות.

“הכנסת הזו היא פריו של אירוע שמעולם לא התרחש בישראל: בחירות חוזרות בתוך כמה חודשים”, אמר. “לצערי לאחרונה אני שומע רבים שרוממות האחדות בִּגְרוֹנַם, אבל בידיהם הם מסמנים: מי כן חלק, ומי לא. מי משלנו, ומי לְצַרֵינוּ.

“אזרחי ישראל לא יסלחו לנו אם נדרדר אל תהום של מערכת בחירות נוספת. בל נשלה את עצמנו שנוכל לגלגל את האשמה בכך איש על רעהו. כולנו נישא בה.

‘אני פונה מכאן אליך, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואליך, חבר הכנסת בני גנץ. עוד לא מאוחר. לשכתי – מטרים ספורים מכאן – עומדת לרשותכם, עוד היום. שבו! שוחחו! אל תּוֹתִירוּ אבן על אבן עד שתמצאו את נוסחת הפתרון. אפשר לגשר על הפערים. אפשר לאחות את הקרעים. אפשר להגיע לאחדות”.

אלדשטיין הוסיף: “אזרחי ישראל רוצים אחדות. אזרחי ישראל רוצים שהבית הזה יְשַׁקֵף את הַמְכַנֵה המשותף ביניהם. הם רוצים שנמצא את הדרך לשלב בין סדרי העדיפויות השונים שלהם. הם רוצים שכאן, דווקא כאן יד מושטת תמיד תמצא יד אחות”.