זה היה אחד מראשי השנה היותר מיוחדים בישיבת ‘ארחות תורה’ שבקרית איילת השחר ברחוב שלמה המלך בבני ברק.
בכל הישיבות שבראשן עמד מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטינמן זצ”ל מקפידים שלא להשתמש בשבתות וחגים בחשמל של חברת החשמל, אלא בגנרטורים בלבד. כך גם נוהגים רוב בוגרי הישיבה בבתיהם.
הסאגה החלה ביום ראשון של ראש השנה, כאשר בסביבות השעה 9 בבוקר, בעת תפילת שחרית נשרף הפקק של הגנרטור – ובשטח בית המדרש ובמתחם הישיבה כולה, כולל בפנימיות, השתררה עלטה מוחלטת והמזגנים חדלו גם הם מלפעול. תפילת שחרית הייתה כבר לקראת סיומה, אבל תפילת החג מסתיימת בדרך כלל בסביבות השעה 14:00 בצהריים.
ראשי הישיבה שנכחו בבית מדרש – הגאון רבי דב דיסקין והגאון רבי יחיאל קלרמן – הסכימו כי “אם אין חשמל כשר, אין חשמל”. כלומר, אסור לעבור לצריכת חשמל של חברת החשמל.
למרבה ההפתעה, כל המתפללים, כאלף במספר – תלמידי הישיבה, בוגרים, ואברכים המתפללים בכל שנה בהיכל הישיבה – נותרו במקומם, כשהם מתפללים ללא כל מאווררים או מזגנים.
בעת ההפסקה נוהגים לערוך קידוש: את המים הרותחים העבירו עובדים גויים במהירות לגז, אבל השתיה הקרה הייתה כבר די חמה עד לשעת ההפסקה. גם את האוכל לסעודה עצמה מיהרו להעביר לגז, אבל הסלטים היו כבר די חמימים.
בצהריים הלכו הבחורים לחדריהם לנוח, כשהם נאלצים לסבול מהחום הבני ברקי.
את תפילת המנחה הצליחו לקיים כסדרה שכן היה עוד אור בחוץ, אבל לקראת תפילת מעריב לא ניתן היה לראות דבר במחזורי התפילה.
בשלב מסוים צעד ראש הישיבה הגר”ב דיסקין צעד, מלווה בקבוצה של כמאה בחורים, לבית הכנסת של רמת אלחנן הסמוכה. עוד קצת זמן חלף והרבנים קלרמן ודיקמן, אחד מרבני הישיבה, החליטו לצעוד אף הם לתפילה בבית הכנסת של רמת אלחנן, כשעמם צועדים כ-300 בחורים.
בינתיים החליט אחד הבחורים, האחראי לארגון והסדר בישיבה, לצעוד לעבר ביתו של מרן הגר”ח קניבסקי, כדי לשאול את פיו מה עליהם לעשות. החשש היה שלקראת הסעודה של יום המחרת כל האוכל יתקלקל, וכן היה קושי להעביר עוד יום ללא מזגנים.
דלת הבית הייתה נעולה. הבחור דפק על החלון, ובנו של הגר”ח, הרב שוקי קניבסקי, פתח את הדלת. הבחור סיפר כי בישיבה אין חשמל ואין אוכל – ושאל האם ניתן להעביר למצב של חשמל. בכל זאת מדובר בחג, ולא בשבת, וכן מדובר ביום השני של ר”ה.
יש לציין, כי מי שהחל בהחמרה לפיה אסור להשתמש בחשמל בשבת היה מרן החזון איש זצ”ל, והסטייפלער זצ”ל ובנו יבדל לחיים הגר”ח, חיו לצידו וספגו את הנושא.
אחרי דקות אחדות חזר הבן והודיע כי מרן אמר, שמאחר ומדובר ביום השני – ניתן להקל.
הבחור מיהר לדלוק אחר הקבוצה שצעדה לעבר רמת אלחנן. את הקבוצה הראשונה מצא בבית הכנסת, והגר”ב דיסקין הורה לבחורים להישאר להתפלל במקום, שכן יש שם “גנרטור מלכתחילה”. הקבוצה השניה, שהייתה עדיין באמצע הדרך, שבה אל הישיבה כדי להתפלל.
“למחרת, לתפילת הבוקר, הגיעו כל המתפללים ללא יוצא מהכלל לתפילה, למרות שידעו שהם עומדים להתפלל שעות ארוכות ללא מזגן”, מספר אחד מהאברכים, שהגיע למחרת לתפילה בלווית אשתו, כאילו דבר לא השתנה, והם הופתעו לגלות שיש חשמל.
“האווירה הייתה מחשמלת גם ביום הראשון, עת התפללנו בחושך, בחום. הרגשנו שאנחנו מוסרים נפש למען רצונו של רבינו זצ”ל לשמור שבת וחג כהלכתם, בלי להשתמש בחשמל כלל. אני בטוח שאילולי התיר לנו מרן שר התורה להפעיל את החשמל, וגם זה, רק משום שמדובר ביום טוב וביום השני, היינו מתאמצים ועומדים בניסיון”.