המילה החוזרת ונשנית בימים האלה היא – פלונטר; תסבוכת שאין דרך להתיר אותה. השועלים הפוליטיים הוותיקים ביותר נאלמו במבוכה. הפרשנים המפולפלים, שכל ימות השנה הם יודעי-כול, מודים שאין הם רואים דרך להיחלץ מהסבך.
מה עושים? – מתפללים!
בימים כתיקונם האדם עלול להיתפס למחשבה שהוא שולט במצב. הוא חכם, פיקח, מנוסה, יודע לתמרן, מזהה הזדמנויות, קורא נכון את המפה. אין הוא מרגיש צורך להזדקק לעזרת הבורא. נדמה לו שהוא מסתדר היטב בכוחות עצמו.
ואז הוא נקלע לתסבוכת, ומתברר לו כי כל חוכמתו וכישוריו אינם יכולים לחלצו מהמיצר.
פתאום הוא חש את מגבלותיו ואת העובדה שהדברים אינם מתנהלים תמיד כפי שהוא מתכנן. בשלב הזה הוא נושא עיניים למרום ומתפלל.
איתות מלמעלה
בספר תהילים נאמר: “אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי”. המשמעות הפשוטה היא שהאדם מביט סביב ושואל מנין תבוא ישועתו. אבל חכמי ישראל מסבירים שאין זו שאלה, אלא תשובה דווקא. כשהאדם נקלע למצוקה, כאשר אין הוא רואה שום מקור ארצי לישועה – משם, ‘מֵאַיִן’, מתחושת האין מוצא – משם תבוא העזרה.
המצבים האלה הם סוג של איתות מלמעלה. בורא העולם מנפץ לפעמים את תחושת ה’כוחי ועוצם ידי’ שאנו עלולים להיתפס אליה. האמונה האבסולוטית בכוחנו וביכולותינו נסדקת.
פתאום מתברר שאין אנו חכמים וגדולים כל-כך. שאין בידינו לפתור את הבעיות בכוחות עצמנו.
מהשבר הזה צומח דבר טוב. מעטפת הגאווה והשחצנות מתפוררת ואנו מתגלים בשברירותנו. אנו קולטים שאנו וחיינו נתונים בידי הבורא, ‘כחומר ביד היוצר’. הכול בידיו, ואנו צריכים להתפלל ולבקש כי ייתן לנו את הכוח להצליח, להתקדם, לשגשג.
ההכרה באפסותנו פותחת את הלבבות לשפוך תפילה אמיתית לפני בורא העולם בראש השנה. להכיר בחשיבותו הגדולה של היום הזה, שבו ‘כל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון’. התפילה מעומק הלב תפתח בעבורנו את שערי השמים, ונקבל את הברכה העליונה, ופתאום יתברר שהכול נפתר בקלות, בדרך שאפילו לא העלינו על דעתנו.
אחוזים זה בזה
ועוד דבר התברר לנו – עד כמה כולנו עם אחד, שכל חלקיו קשורים זה לזה ואחוזים זה בזה.
תוצאות הבחירות הבהירו היטב כי האחד אינו יכול לזוז בלי רעהו, כשם שרגל ימין זקוקה לרגל שמאל כדי ללכת כראוי.
גם יריבים מרים, כשהם מוצאים את עצמם בסירה אחת בים גועש, מבינים שאין להם ברירה אלא לשתף פעולה כדי לנווט את הסירה אל חוף מבטחים. הגיע הזמן לפתוח דף חדש. בלי שנאה, בלי הסתה, בלי דורסנות.
כולנו צריכים לחיות כאן יחדיו ולמצוא דרך לכבד איש את רעהו, את דרכו, אמונתו ואורחות חייו.
דווקא המצב שבו אנו שרויים יכול לחבר אותנו סביב הערכים המשותפים והמסורת עתיקת היומין. נתאסף יחד בבתי הכנסת, נקשיב לקול השופר ונתפלל להרמת קרן ישראל ולגאולה השלמה בקרוב ממש.