אם אתה לא שם אתה לא קיים. במשך שבוע שלם התהלכו באלעד עיר הקודש אנשים בדאגה, עיניהם נשואות לשמים. אך הנס, או יותר נכון הטילים בוששו מלבוא.
למרות שאלעד, כמו יתר שכנותיה לגוש דן, התמרקה והתכוננה לבואם – ישיבות התפנו, מקלטים פונו, ונהלים פורסמו, צולמו ורועננו – כלום לא קרה.
בתל אביב, פתח תקווה, גבעתיים, שוהם השכנה ואפילו בבני ברק נשמעו אזעקות. אבל, באלעד דממה.
בפרלמנטים של בתי הכנסת דשו בתופעה הלא מוצדקת ועל העיר ששוב קופחה. היו שטענו כי הצופרים נמצאים על רטט, אחרים סברו שסימן הוא לדבר כי העיר שוכנת בשטחים, ושמועה עקשנית במיוחד טענה, כי ראש העיר נפגש עם מוכתר הכפר רנתיס וביקש כי יעשו מערוף לשכנים וישליכו משהו לכיוון, כדי להשביע את רצון התושבים.
כך סערו וגעשו הרוחות, עד שבבוקר יום חמישי אזעקה עולה ויורדת נסרה את חלל האוויר.
ובאה מנוחה לעולם.
יש תמורה. חוק מרפי בעצם גורס שכל מה שיכול להשתבש אכן ישתבש.
למשל, אדם ממתין לאוטובוס ומתלבט האם להוציא סיגריה ולעשן. אם יוציא מיד יבוא האוטובוס בטרם יספיק לעשן את חציה. ואם ימנע – אזי ימתין ויתייבש לפחות מחצית השעה.
הפתרון המוצע לבעיה הוא פשוט: יש להוציא סיגריה ובניגון למדני לומר “ממה נפשך”, אם יבוא האוטובוס בזכות הסיגריה הרווחתי, ואם יתעכב הרי עישנתי אותה בשלווה. וכך נמצא מרפי האשמאי מבולבל ותולש שערותיו במבוכה.
ולמה הדבר דומה?
למחרת המלחמה, או המבצע כפי שמקפידים לכנות אותו בישראל, תפתח במלוא עוזה שאלת הפיצוי. פיצוי לעסקים, פיצוי לשכירים, פיצוי לערים שנפגעו ולאלו שנפגעו מכך שלא יפוצו וכן הלאה.
והנה הצעה לסדר: סכום הפיצוי לעיר יהיה כמספר הרקטות שנורו לכיוונה. כל טיל קובע.
בתקציב שיגיע יערכו אירועי תרבות ומופעים חינם לתושבי העיר.
ומאיפה הכסף? את התקציב יש לנכות מהתשלומים אותם מעבירה ישראל לרצועה. ובכך נמחק מעט את החיוך של המפגיזים ונעלה את המורל של המופגזים. ואם בזכות זה ימעטו השיגורים עוד יותר טוב ונמצאו “מרוויחים” בכל מקרה.
לא החטא ממית. ידוע המעשה ברבי חנינא והערוד שהפיל חיתתו על הסביבה ומשפגע ברבי חנינא, מת הערוד.
בעוד יפי הנפש בעולם מתחילים לזעוק על הרג 5 ילדים בעזה, הם שכחו משום מה, שבסוריה בעיראק נהרגים אלפי ילדים, וגם מטוס שלם על 300 נוסעיו הופל אך אתמול על ידי הרוסים, רק מפני שהתקרב קצת יותר מידי.
ובכלל, פוטין נשיא רוסיה הפך בעניין לאגדה.
בדיחה מספרת על פוטין ואובמה שישבו לשחק ארץ עיר. בשלב מסוים אובמה מזכיר עיר שפוטין לא מכיר.
‘אין עיר כזאת’, אומר פוטין.
‘יש ויש’ עונה אובמה, פתח גוגל ותראה.
פוטין יוצא לחמש דקות חוזר ואומר: אין עיר כזאת, פתח C.N.N. ותראה.