1.
לאחרונה פגשתי עורך דין ותיק, חילוני, והתגלגלנו לכדי שיחה מאד מרתקת בנוגע לציבור החרדי.
הוא מספר לי על לקוח ותיק שלו, איש עסקים חרדי, שמנהל דרכו את ענייניו שנים רבות.
לאחרונה נקלע לאיזה סכסוך כספי עם אדם חרדי אחר, ובאופן טבעי הוא גייס את עורך הדין לעמוד לצידו.
“הוא היה מאד כעוס וממורמר”, מספר עורך הדין החילוני, “ובמשך כמה חודשים שמעתי ממנו דברי ביקורת על הציבור שהוא שייך לו, דברים שהפתיעו אותי עד מאד, שכן בכל השנים ראיתי בו איש חרדי לכל דבר ועניין ופתאום יצאו ממנו דברים קשים מאד על הציבור שממנו הוא בא ובעיקר על הממסד.
“אחרי כמה חודשים שהוא משמיע לי את הדברים הללו, יום אחד אמרתי לו משפט של הסכמה לדברים שאמר, משהו בסגנון ‘נו הכל מתנהל אצלכם באלימות’.
“ואז”, מספר עורך הדין, “אני רואה אותו מביט עלי בתדהמה ובכעס ואומר לי ‘אצלנו מתנהל הכל באלימות? ומה אצלכם?? תראה מה הבג”ץ שלכם עושה! תראה איך הוא משתלט כאן על המדינה באלימות. תראה איך הוא משפיל אותנו ומפר את זכויותינו ברגל גסה. אתה עוד מדבר על אלימות שלנו? תתבייש לך’.
“ניסיתי להתווכח איתו”, אומר עורך הדין, “לנסות להסביר לו את עמדתי, אך הוא הפך פתאום לעוין, החל להתקיף אותי ובשלב מסוים אמר לי ‘אני בכלל צריך לחשוב אם אתה יכול לייצג אותי’ והסתלק מהמשרד.
“זה קרה לפני שבוע”, אומר לי עורך הדין, “ומאז אני פשוט בהלם ממה שקרה. בסך הכל הסכמתי איתו. תמכתי בטענות שהשמיע לי זמן רב ופתאום הוא ‘מתהפך עלי’ ב-180 מעלות, אולי אתה יכול להסביר לי מה קרה כאן?”
2.
“אני יכול להסביר לך בלי שום בעיה”, אמרתי לו. “תגיד, ניסית פעם לדבר עם אשתך נגד ההורים שלה?”
הוא חשב קצת ואמר: “מיד אחרי הנישואין ניסיתי ומאז אני כבר לא מנסה… גיליתי שאם אני רוצה בית קודר וכועס ומריבות אינסופיות, זו הדרך… אני פשוט לא מבקר בשום צורה את השווער והשוויגער שלי. לפחות לא באזני אשתי…”
“כעת תאמר לי, האם שמעת את אשתך משמיעה דיברי ביקורת על הוריה?”
“בטח”, הוא אומר לי, היא ואמא שלה מתקוטטות כל שבועיים, “יש לה טענות עליה מכאן ועד בית האבות…”
“אם כן”, אמרתי, “אתה יכול להבין לגמרי את הלקוח שלך. כל עוד הוא זה שמבקר מתוך מרמור את הסביבה הטבעית שלו, את ‘המשפחה’ שלו, הוא מרגיש עם זה בסדר, מפני שהוא בא ממקום של חיבור אמיתי, ודווקא מתוך המקום הזה הוא מרשה לעצמו למתוח ביקורת ואפילו אכזבה, אבל כשאתה עושה את זה, הוא רואה בזה התקפה על ההורים שלו, המשפחה שלו, החברה שלו ואפילו עצם קיומו. הוא אומר לעצמו ‘אדם שרואה ככה את החברה שבא אני חי, אני לא יכול לסמוך עליו'”.
3.
הסיפור הזה לקח אותי למחשבות מאד עמוקות על כל נושא ההשתייכות לציבור החרדי, בפרט לקראת הבחירות הממשמשות ובאות.
כידוע לכם לפני כל בחירות אני פועל בהתנדבות ועל דעת עצמי לחזק את הנציגות החרדית בכנסת בכלל, וזו של ‘יהדות התורה’ בפרט. אני עושה זאת בכל מיני אופנים, ושלא על מנת לקבל פרס, כי אם מתוך תחושת שליחות ודחיפות עמוקים ופנימיים.
פחות מעניין אותי ימין ושמאל. מעניין אותי שתהיה נציגות כמה שיותר גדולה וחזקה גם אם זו תהיה באופוזיציה.
אני גם לא מתעקש לשכנע להצביע דווקא ל’יהדות התורה’. מבחינתי ש”ס מייצגת את הציבור החרדי באותה מידה. אני לא אינטרסנט של מפלגה. אני גם לא חייב לאף אחד כי אני מקפיד שלא לקחת תשלום עבור פעילותי זו. האינטרס היחיד שלי הוא היהדות החרדית.
מדוע אני עושה זאת? מפני שאני מאמין בכל עמקי ליבי שיש לתוצאות השלכות רבות משמעות על המשך השגשוג של הציבור החרדי, על קיום עולם התורה, ולא פחות מזה על ההתנהלות האישית של כל מי שרואה עצמו “אדם חרדי”.
וזה מתחיל בתחושת הנוחות ללכת ברחוב ועד למשמעויות רוחניות חברתיות וכלכליות ואפילו של ביטחון אישי ללכת ברחוב ולפגוש אנשים שמשום מה שונאים אותנו ומתעבים אותנו משלל סיבות שבראשם הסתה נוראה שמתנהלת נגדנו.
למעשה איני יכול להבין מישהו שמשתייך לציבור החרדי גם אם באופן קלוש שלא מבין בעצמו שהאינטרס האישי שלו הוא להצביע למפלגה חרדית שתעשה אותו את משפחתו את ילדיו הוריו אחיו ואחיותיו איתנים יותר כלכלית וחברתית.
4.
את הליבה המרכזית של הציבור החרדי אין צורך לשכנע. מכמה סיבות שהראשונה ביניהן היא הציות האוטומטי לגדולי ישראל בלי קשר לשום דבר.
אני פועל בעיקר במעגלים הרחבים יותר וככל שהציבור החרדי גדל בלעה”ר, המעגלים הללו גדלים וגדלים. אני מדבר על חרדים שאינם אברכים ואפילו חרדים הנקראים מודרנים. יש משמעות רבה מאד לחבר אותם לליבה המרכזית, אחרת הבחירות תהיינה הבעיה הכי קטנה שלנו.
השיחה עם עורך הדין נתנה לי כלי מדידה חזק מאד לכל אחד ואחד לבחון את השתייכותו לציבור החרדי.
כי אם נמדוד על פי מי שיש לו ביקורת על הציבור החרדי אנחנו עלולים להיבהל. ייראה לנו שליותר ממחצית מהציבור יש ביקורת ולעיתים ביקורת קשה, אז איפה טעינו.
אבל האמת היא, שליהודים יש ביקורת על כל דבר ועניין, בטח יהודים חרדיים שלמדו דף גמרא או אלף דפים בחיים שלהם. הם לא טיפשים. הם לא חסרי מחשבה והם לא עיוורים. להיפך ולהיפך. הם חדים, פקחים וקולטים כל דבר בשניות.
חלק מלהיות חכם ונבון, זה למתוח ביקורת. לא צריך להיבהל מזה.
5.
המבחן האמיתי, ואני מציע לכל אחד להשתמש בכלי המדידה הזה: כשאתה שומע ביקורת מבחוץ. מחילוניים, מהתקשורת, מפוליטיקאים כמו לפיד ואחרים. מה זה עושה לך?
אני כבר מודיע שמי ששומע דברי נאצה קשים מצד לפיד ודומיו או עיתונאים שונאי דת וממשיך להיות רגוע (או חלילה שמח ומזדהה איתם) אינו שייך לציבור החרדי, ולכן הטור הזה אינו מופנה אליו.
בכל שכונה/קהילה/קבוצה יהיה מישהו שיסכים עם דברי ההסתה והשנאה הללו. מדובר בבודדים שממש מתעבים את הקהילה/הקבוצה לה הם משתייכים עד שלא ברור לאף אחד מה הם מחפשים בה למרות הכל.
מדובר באחוז אחד מהציבור. לא יותר. עלינו לנסות לקרבם, אך לא להיבהל מקיומם. זהו הטבע האנושי.
ברם, יש אחוזים גדולים יותר של אנשים, שיש להם ביקורת גדולה ואפילו כעס ומרמור, חלקם יביעו את כעסם במילים חריפות ביותר, אולם כשמישהו מבחוץ יאמר עליהם אפילו את אותם הדברים הם יחושו פגועים עד עמקי נשמתם ויעשו הכל כדי להתווכח ולסתור את דברי הנאצה ולהוכיח שהאיש שאמר את הדברים פועל מתוך אנטישמיות ושנאה.
זה נשמע מוזר? הסיפור שפתח את המאמר מסבירה את הכל.
מי שמשתייך לציבור החרדי אינו יכול לסבול ביקורת והשתלחות בו מצד מישהו מבחוץ גם אם לו עצמו יש ביקורת כזו או אחרת.
6.
הייתי רוצה שהמאמר הזה יגיע לעיניים הנכונות. אנשים שהם לא מנויים של ‘יתד נאמן’ ואפילו אינם קוראים אותו כלל.
גם אם יש לכם ביקורת על התנהלות מסוימת בתוך הציבור או מצד הממסד, קחו את כלי המדידה הזה והשתמשו בו: אם אתם נפגעים מביקורת או השתלחות כלפי הציבור החרדי מבחוץ, אתם בפירוש חלק מהציבור החרדי, בשר מבשרו.
אתם רוצים בכל ליבכם שהייצוג של הציבור הזה יהיה כזה גדול וכזה חזק שביכולתו יהיה למנוע את העוולות שעושים לכם, ובד בבד, לגרום לביקורת ולהשתלחות לאבד את האפקטיביות שלהן, כי אם אתה חלש ואין לך ייצוג אתה באמת מרגיש קטן מול “כולם” אבל אם אתה גדל וחזק ומיוצג בכמות ובאיכות אז אתה זה “כולם” וכל הצועקים הם המיעוט.
7.
השיחה הזו עם עורך הדין, עזרה לי גם להגדיר את עצמי. גם אני כותב כל מיני דברים העשויים להתפרש כביקורת, אבל לא תמצאו אותי בשום מקום מבקר את “הציבור החרדי” או את הנהגתו.
אני בא מתוך מקום שאוהב את הציבור ואת הליכותיו בכל נימי נפשי. ממקום שרוצה לראות את ילדיי ונכדיי הולכים בדרך הזו ולא סרים ממנה. מקום שרוצה לחזק את הישיבות ואת עולם התורה ורואה באברכים את פסגת השאיפות ואת המובחרים שבחברה. כל עוד הם יהיו למעלה הציבור החרדי מוגן ובטוח.
הדברים אמורים לא רק בכתיבתי הפומבית אלא בדיבוריי בתוך ביתי ועם ידידיי. זו האמת הפנימית שלי. ואם יש לי דברים של ביקורת, ויש לי, אני אנסה לבדוק איפה הבעיה אצלי ואם לא אמצא, אנסה להשפיע, לא בהשתלחות אלא מתוך רצון פנימי עז לשפר, להיטיב, לסייע לעצמנו. חף מכל שמץ של רצון לערער או לשנות את המהות.
הדברים הללו אמורים לגרום לכל מי שמגדיר עצמו חרדי, אך חש שהדברים לא תמיד מתנהלים על פי רצונותיו, ובעיקר ממי שנפגע מהמערכת, בעיקר במקרים בהם הוא חש שלא מקבלים אותו ואת ילדיו, להבין שעדיין הדבר הנכון ביותר הוא לחזק את המערכת ולפעול בתוכה ומתוכה להיטיב את תנאיו. אני מעיד שיש אוזניים קשובות מאד, וידיים המחפשות לקרב ולא לרחק, להכיל ולא לדחות, להאיר פנים ולא להזעיפם.
אני 30 שנה כאן ב’יתד נאמן’ ויכול להעיד על הרצון להכיל ולקרב רבבות של משפחות שאולי נדמה להן שמישהו שכח אותן. אף אחד לא שכח. פשוט תבואו לחיקה החמים של היהדות החרדית. בעצם אתם לא צריכים אפילו לבוא. אתם תמיד הייתם שם.
• הטור מתפרסם ב’יתד נאמן’