הפרעות קשב וריכוז הן הפרעה נוירו-התפתחותית המופיעה בגיל הילדות כשאצל חלק גדול מהם היא ממשיכה גם בגיל מבוגר.
על פי אומדנים שונים, כ-10 אחוזים מכלל הילדים באוכלוסייה סובלים מהפרעות קשב. המקור להפרעת הקשב הוא לרוב גנטי, ולכן פעמים רבות ישנו יותר מבן משפחה אחד הלוקה בהפרעה.
אצל רבים מהילדים הפרעות הקשב והריכוז מלוות בליקויים נוספים כמו ליקויי למידה, קשיים מוטוריים וסנסוריים, הפרעות במצב הרוח ובעיות התנהגות.
ללא טיפול מתאים, הילדים נאלצים להתמודד עם אתגרים במסגרת בית הספר ומחוצה לו שעלולים להשפיע לא רק על הישגיהם הלימודיים, אלא גם על הדימוי העצמי שלהם ועל היחסים בבית.
הטיפול בגיל הרך עד גיל בית הספר מתמקד בשיפור התפקוד, על ידי הדרכת הורים או טיפולים אלטרנטיביים שונים, אך לטיפולים אלו הצלחה שאינה מוכחת דיה. בגילאים אלו טיפול תרופתי ייבחן רק במקרים קיצוניים בהם הטיפולים אינם נוחלים הצלחה והילד עלול לסכן את עצמו או את סביבתו.
החל מגיל בית ספר אפשר להתחיל לטפל בילדים באמצעות טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי יעיל בכל גיל, אך חשוב להתחיל אותו בזמן כדי לא לפגוע בילד, לא רק בהישגיו הלימודיים אלא בהתפתחות החשובה של הדימוי העצמי והביטחון שנבנים בגילאים הצעירים.
ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז עלולים להתקשות באינטראקציות חברתיות, אם זה לחכות לתורם, לחלוק את הצעצועים שלהם או בהתנהגות המתבטאת בהתרוצצות ובצעקות. ואילו ילדים שהפרעת הקשב שלהם מאוזנת על ידי טיפול תרופתי מתאים יכולים לשלוט במעשיהם, ליהנות יותר מקשרים חברתיים ובכך הדימוי העצמי שלהם יכול להשתפר.
הפרעת קשב מאוזנת משפיעה גם על היחסים בבית, כשהילד מרגיש טוב יותר עם עצמו, גם ההורים יכולים ליהנות יותר מחברתו.
התאמת הטיפול היא משימה מורכבת
על מדפי התרופות מצוי מגוון של טיפולים להפרעות קשב וריכוז: תרופות ממריצות ממשפחת מתילפנידאט (ריטלין או קונצרטה), או ממשפחת האמפטמינים (כמו ויואנס ואטנט). קיימת עוד קבוצה של תרופות שאינן ממריצות, כמו הסטרטרה. לכל התרופות הממריצות יש תופעות לוואי די זהות, השכיחות שבהן הן כאבי בטן, כאבי ראש, עצבנות, חוסר בתיאבון וירידה במשקל. תופעות הלוואי עלולות להמשך 3-4 שבועות, אך כולן הפיכות.
ההיצע הרחב מאפשר הרכבי טיפול מגוונים ויעילים ומעלה באופן משמעותי את סיכוייו של המטופל להתמודד היטב עם הפרעות הקשב והריכוז, אך התאמה של הטיפול הנכון ביותר היא משימה מורכבת.
משפחת התרופות מתילפנידאט לבדה מכילה 11 מינונים אפשריים, וגם ליתר התרופות מגוון מינונים רחב. התרופות כולן יעילות, אך התגובה לטיפולים השונים היא אינדיבידואלית, ולכן קשה יהיה לקבוע איזו תרופה מתאימה לכל חולה. ומכיוון שלתרופות אלו משך השפעה שונה, חשוב גם לבחון מהו משך ההשפעה הנדרש לכל מטופל: ריטלין משפיע ל-4 שעות, ריטלין SR שש שעות, ואילו לריטלין LA השפעה הנמשכת שמונה שעות. תרופת הפוקלין XR משפיעה למשך עשר שעות ותרופת הקונצרטה משפיעה למשך 12 שעות. גם את התרופות ממשפחת האמפטמינים אפשר לחלק לפי משך השפעתן, אטנט משפיעה למשך 5 שעות, השפעת האדרל XR נמשכת עשר שעות, ואילו הויואנס משפיע למשך 13-14 שעות.
כאשר התרופה אינה משפיעה, או שתופעות הלוואי בלתי נסבלות, יש מקום להחליף ולנסות תרופות מהקבוצות השונות. מטופל שלא מגיב לקבוצה טיפולית אחת עשוי להגיב היטב לקבוצה שניה, ולהיפך.
המפתח העיקרי לבחירת התרופה הוא כמה שעות ביום הילד זקוק לסיוע התרופתי. ילד שמתמודד עם קשיים גם מחוץ לשעות בית הספר בחוגים חברתיים, שיעורי בית, ארוחות ערב משפחתיות וכדומה, זקוק לתרופה ארוכת טווח. תרופה זו לא מצריכה לוגיסטיקה מסובכת שכן היא מכסה את רוב שעות היום והילד לא צריך לזכור לקחת כדור נוסף במהלך היום.
היבט נוסף שחשוב להביא בחשבון הוא אופן נטילת התרופה. כיוון שלא כל התרופות ניתנות לכתישה או לפירוק, עבור ילדים שמתקשים לבלוע כדורים קיימת אפשרות להשתמש בתרופות הנמסות לחלוטין במים כמו ויואנס, או בכאלה שניתן לפזר על כף או כפית מזון רך כמו ריטלין LA ואדרל XR . בכל מקרה, יש לזכור כי מטרת הטיפול אינה לרצות את ההורים או המורים, אלא לסייע לילד, והנקודה המכרעת בשיקול האם להתאים לילד טיפול קצר או ארוך טווח היא טובת הילד.