רנה הייתה ילדה קדושה, וזה מה שרנה הייתה רוצה – שנהיה קדושים

לאחר מות בני אהרן, משה אומר לאהרן “הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ לֵאמֹר – בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד”.

יש פירוש יפה על הפסוק הזה, שאני חושב עליו הרבה בימים האחרונים. הוא אומר שהקב”ה לוקח את הקרובים אליו כדי שאנחנו נתקדש.

שהחלל שהאנשים שקרובים אל ה’ משאירים פה בעולם הוא עכשיו המקום שלנו להתקדש. הם סימנו לנו את הדרך, ועכשיו זה התור שלנו להיות קדושים בעצמנו.

רנה הייתה ילדה קדושה, גם בחיים שלה וגם במוות שלה. ילדה שלא ויתרה לעצמה, עברה הרבה תהליכים, הרבה התלבטויות והרבה בירורים. דיברנו על זה הרבה. את הפירות של המאמצים שלה היא הייתה אמורה לקצור בהמשך החיים ולא זכתה, אבל היא השאירה לנו מפה מפורטת עם דרכים ויעדים.

עכשיו זה בידיים שלנו להוציא את זה אל הפועל. אני חושב שזאת המשימה שלנו עכשיו. זה מה שרנה הייתה רוצה. שנהיה קדושים.

אני רוצה גם לומר תודה. תודה לה’ שלא הסיר את חסדו ממני, תודה לכוחות הבטחון וההצלה שבאו לחלץ אותנו, תודה לצוות הרפואי המדהים בהדסה שמטפל בי, ותודה ענקית לכולכם ולכל עם ישראל על החיבוק האדיר שאני וכל המשפחה שלי מקבלים בימים האלה.

תמיד ידעתי שעם ישראל הוא עם נדיר. השבוע ראיתי את זה בעיניים.

תודה לכולכם. עם ישראל חי.