90 שנה בדיוק אחרי מאורעות תרפ”ט, רצחו ערבים נערה יהודיה, שירדה לרחוץ במעיין עם אביה. הייתה ילדה ואיננה עוד.
רינה שנרב, שאביה הגדיר אותה באצילות כהרוגה של מלכות, בחרה להדריך רחוק מהבית בסניף של עולים ומשפחות מצוקה, כדי להרבות חסד. ילדה מתוקה ממגזר נפלא שנרתם בכל מאודו למען העם הזה.
זה לא סוד שאני מחוברת בהוויתי העמוקה ביותר לציונות הדתית, זהו קשר שהוא מעבר למילים.
מבחינתי לעמוד ולייצג את הציבור היקר הזה, לדעת שהם ביקשו אותי להיות חלק מהנהגתם למרות שלא גדלתי כאחת מהם, זו זכות גדולה ואחריות מיוחדת.
אני רואה כעת את כאבם המאופק של בני משפחת שורק ואת משפחת שנרב הנפלאה, שומעת את סיפורם ויודעת כמה רחוק הוא סיפור המתיישבים וסיפורה של הציונות הדתית, מאיך שחלקים בתקשורת מציירים אותה.
כמה אהבת אדם יש במגזר הזה. כמה חסד. כמה עוצמה. ובימים האלה למרבה הצער- גם כמה כאב.
ובבניין הארץ ננוחם.