חרדים יקרים, אלוקים יודע למה אתם רוצים הפרדה, אלוקים יודע למה אתם חיים כפי שאתם חיים. אני לא.
מנקודת מבטי החיים שלכם לא משהו. אבל כל עוד אתם שומרים את השיגעונות שלכם לעצמכם, גם אם הם בשטח ציבורי, לא רק שאין לי בעיה שתמשיכו, אני מוכן להלחם על זכותכם לעשות זאת.
בעברי, כנער חילוני בירושלים נלחמתי בכם בכל הכח. חטפתי מכם אבנים בכביש רמות, חיתולים ברחוב בר אילן, קללות בקולנוע כפיר הי”ד שרצה למכור כרטיסים להצגה ראשונה לפני צאת השבת.
כשבאתם להחיל עלי את אורחות חייכם יצאתי להיאבק בכם. גם היום, בערד למשל, אני חושב שצריך לתת לחסידי גור החוצפנים מנה אחת אפיים על פלישתם לנכסים לא להם.
אבל פסק דין עפולה הוא בדיחה, ולצערי הבדיחה היא על החילונים.
אנחנו, המנופפים ב”חייה ותן לחיות” לא יכולים להשלים עם הכרעת בית המשפט שסגר מופע רק לקהל החרדי כי תוכנן בהפרדה. זה מעשה של אדנות רוחנית, וסופו ככל מעשה מסוג זה, התבצרות, עויינות ותחושת ניתוק של הציבור שמעוניין לחיות בהפרדה.
כשאני רואה את ההפגנות שלכם בדרך כלל אני מרגיש מאד לא שייך, לא למה שנאמר ולא לטון הדיבור. אבל אם תארגנו הפגנה על זה, אני כמעט מבטיח לבוא להיות איתכם, כי מי שנלחם בכפיה דתית חייב להלחם בכפיה חילונית.
נפתח יומנים?
• מתוך הפייסבוק של אברי גלעד