בבוקר, לאחר שחזר מתפילת שחרית ובטרם יצאה שרה-ברכה לעבודה במשרד רואי החשבון יעקב את יעקב, היא פנתה אל שרוליק: “אל תשכח לקנות את הטיטולים שביקשתי. זה לא צריך לעלות יותר מ-35 ש״ח לחבילה. זה המחיר במבצע ואם אין אצל שמואל מבצע, אל תקנה שם, אלא תלך לרמי ותבדוק אצלו. תקנה איפה שהכי זול”.
ושרוליק ענה: “נו, מה את חושבת שנולדתי אתמול, אני תמיד בודק ולא קונה בלי בדיקה שמה שמוכרים לי הוא לעילא ולעילא וגם הכי זול. עלי קשה לעבוד״.
בעודו חוזר מהכולל, עבר שרוליק בשלוש חנויות, בדק והשווה מחירים וקנה שתי חבילות חיתולים, כל אחת ב- 34.99 ש״ח. לשביעות רצונה של שרה-ברכה.
•
אהרון יוסף, היה ידוע כמי שבקיא בהלכות העולם הזה, מוציא ומביא, ידו בכל, ושמועה יצאה שהוא מקושר לכל קבלני ירושלים. מצעירותו היה מוכר כמאכער נמרץ, אשר מעורה בכל דבר שיש בו שמץ של עניין ציבורי.
בכולל נפוצה השמועה כי אהרון יוסף עומד לרכוש קרקע בירושלים, בסמיכות לרחוב שערי יראה שליד שכונת גבעת נוף, אשר עליה בנוי מבנה גדול, המשמש כיום מבנה ציבור. אהרון יוסף, כך ידעו לספר, מתכנן לשנות את התב״ע של המגרש, להרוס את המבנה הקיים ולהקים במקומו שלושה בנייני מגורים בני שמונה קומות כל אחד, וזה עוד לפני תכנית שבס וכל מיני קשרים מיוחדים, אשר יעלו את כדאיות העסקה לשמי מרומים.
השמועה אמרה, כי מחיר הקרקע הינו כ-7 מיליון דולר. מאחר ולאהרון יוסף חסר חלק מן הכסף על מנת להשלים את הרכישה משותפו, לאחר שבסכסוך ביניהם פסק הבורר הגאון רבי אריה לייש כי לאהרון הזכות לקנות את חלקו של שותפו, הרי הוא מגייס מכמה ״חברה רציניים״ את הסכום הנותר – כ-3.5 מיליון ש״ח.
לאחר מנחה פנה בנימין לשרוליק. ״שמעת?״ אמר לו.
״שמעתי, מה?״ השיב שרוליק בשאלה.
״על המבנה של אהרון יוסף״.
“יש מי שלא שמע?”, אמר שרוליק.
“הזדמנות פז. ממש נפלה עלינו מהשמים. מתארגנת קבוצה של אברכים מהכולל, כל אחד יפקיד סכום לא גדול, 150,000 ש״ח עכשיו, על מנת להשלים את הסכום החסר לאהרון יוסף כדי לבצע את הרכישה, ועם תחילת הבניה, יוסיף כל אחד עוד כ-600,000 ש״ח, כאשר ניתן יהיה לקבל משכנת מלאה מהבנק על סכום זה.
“כל דירה תהיה שווה למעלה ממליון וחצי ש״ח. מציאה של ממש והכל עם היתר עסקא״.
״ואיך מצטרפים?״ התעניין שרוליק.
״פשוט מאוד״, ענה בנימין. ״קצת כסף בטח יש לך ואת החסר אפשר לקבל מגמ״ח וזהו״.
״ועד מתי צריך להביא את הכסף?״ שאל שרוליק.
״זה העניין. אם לא נהיה זריזים – אחרים יחטפו את העסקה. זו עסקה מאוד כדאית ומבוקשת וצריך להיות זריזים, שהרי זריזים מקדימים למצוות. ואת הכי טוב שכחתי לספר לך: עד ההריסה אהרון יוסף יהפוך את הבניין לדירות זמניות, שאותן ניתן יהיה להשכיר. את דמי השכירות יקבל כל אחד לפי חלקו היחסי”.
״תשמע״, אמר שרוליק. ״תן לי יום יומיים לראות מאיפה אני מארגן את הכסף. בעזרת ה’ גם אני בעסק״.
״רק שתדע״, הוסיף בנימין, ״שיהיה גם פיקוח רבני על העניין, שלא תחשוב שמדובר באיזה עוקץ. אני אישית כבר שמעתי שיש כמה שרוצים לקחת את העסקה הזו ואני רוצה לגבש מהר כמה חברה רציניים, על מנת שנוכל להיות שם בעלי דבר ולא סתם כל אחד לחוד״.
•
בדרכו הביתה, בעוד הוא מחשב מה הסכום אותו יצטרך לקבל כהלוואה, ובעודו מעביר בראשו את שמות כל הגמ״חים אותם הוא מכיר, התבהרה לו התמונה כולה. יש לו, ברוך ה’, כ-60,000 שקל משלו, אותם חסך ממשכורתה של אישתו, בדיוק לצורך זה של קניית דירה.
אביו כבר הבטיח לו לא אחת שיעזור לכשיצטרכו ובוודאי הוא יכול לקבל ממנו עוד כ-40,000 ש״ח וכ-50,000 נוספים לא תהיה כל בעיה לקבל מגמ״ח, בתשלומי החזר נוחים. אישתו הרי עובדת באופן קבוע וכל גמ״ח יסכים לתת לו סכום זעום שכזה.
ואכן כך היה. שרוליק גייס סכום של 150,000 ש״ח, העבירו לבנימין, נחתם היתר העסקא, שרוליק קיבל מבנימין צעטאלע עליה חתם אהרון יוסף – ושמח וטוב לב שב אל ביתו.
בערב סיפר לאשתו, שרה-ברכה, כי ברוך ה’ נפלה לידם הזדמנות פז – וגולל בפניה את הסיפור מתחילתו ועד סופו.
״השתגעת?!״ אמרה שרה-ברכה, ״לא שמעת כמה סיפורים כאלו מתרוצצים לאחרונה? את כל החסכונות שלנו סיכנת? ועוד הכנסת אותנו לחובות? ומה יהיה עם הבר מצווה הקרובה? ורבקה כבר בת 18 ואיך נעזור לה בחתונה?״
״אל תדאגי״, אמר שרוליק. ״את תמיד כזו דאגנית. כולם בכולל אומרים שזו עסקה מצוינת. להיפך, רק מהשכירות נוכל לעשות את הבר מצווה של יצחק, ומהדירה נוכל לקנות לא רק לרבקה דירה, אלא גם לחיה״.
סופו של כל חלום הוא ביקיצה ממנו. מציאות והזדמנויות, ככל שהן יותר פנטסטיות, יש להישמר מהן על אחת כמה וכמה.
•
הסיפור אינו דמיוני. הוא מבוסס על אוסף מקרים אשר בהם ייצג משרדנו את הנכווים מהתנפצותה של האשליה. סיומו של הסיפור אף הוא אינו דמיוני ומבוסס על מספר מקרי אמת.
אותו אהרון יוסף השתמש בחלק של הכסף שגייס לביצוע שינויים במבנה על מנת להתאימו לדירות מגורים, הכניס למקום דיירים וגבה מהם דמי שכירות, אך לא הצליח לגייס מספיק כסף על מנת להשלים את רכישת חלקו של שותפו, בהתאם לפסק הבוררות של ר׳ אריה לייש. וזה – שותפו – קיבל פסק בורר כי אותו אהרון יוסף איבד את חלקו בנכס והוא – שותפו – מכרו לצד שלישי.
כנגד דיירי המבנה, שמטעם אהרון יוסף, הוצא צו פינוי על ידי בית המשפט, ועתה כל אותם שנתנו את הכסף, כמו גם השוכרים ששילמו מחיר מופחת על דמי השכירות, בתמורה לתשלום מראש – נאבקים בבתי משפט ובבורריות, תוך שהם מוציאים סכום נוסף ולא מבוטל כלל, עם כל המעורבים, על מנת לנסות ולקבל בחזרה לפחות את כספם.
אמור מעתה: ״דין טיטולים – כדין דירה״.
כשם שאנו בוחנים היטב כל קניה שלנו ואף את אותן שבסכומים זעומים, יש לבחון ביתר עז ובקפידה יתירה ועל אחת כמה וכמה ומקל וחומר, כל עסקה ״הנופלת מן השמיים״.
ככל שהתשואה גדולה יותר וההבטחה הינה פנטסטית – כדאי וראוי לפקפק. כדאי וראוי לבחון לעומק את שמציעים, ואם אינך בקיא ״בהלכות ההצעה״, השקע את כספי הטיטולים בבדיקה נכונה עם אחריות – בגין רשלנות מקצועית – אצל אנשי מקצוע.
ועוד עצה: תמיד כדאי גם להקשיב לאשה.
• הכותב הוא שותף מנהל במשרד עורכי הדין וולפסון ויינשטיין ושות׳. www.ww-law.co.il