כעת זה ברור: ביבי הוא גאון אסטרטגי

ההסכמה או אפילו ההובלה של נתניהו למתווה הפסקת האש שהוצע על ידי המצרים, העלו לא מעט ביקורות נוקבות שהתדרדרו במהירות לקריאות פרובוקטיביות כמו ביבי אתה שפן. תתפטר. נכשלנו. הובסנו, ביבי נהיה שתול של השמאל, זה יעלה לנו ביוקר, החמאס ניצח, למה בכלל יצאנו למבצע הזה וכן הלאה.

אלא שלאחר התבוננות מעמיקה בכל המשתנים והעובדות המדיניות,  הצבאיות, הבינלאומיות, והאינטרסים של שני הצדדים, מבצבצת לה לפתע ההבנה מהי האסטרטגיה שהצמרת המדינית-בטחונית עשתה.

והיא, מסתבר, טקטיקה גאונית.

עם תחילת המבצע הבין ראש הממשלה כי הוא נהנה מתמיכה בינלאומית רחבה למבצע הנוכחי.

רק מה? הוא מוגבל במהלכים שהוא יכול לבצע בלי להסתבך משפטית, מדינית, בינלאומית. המהלכים הללו, מסתבר, אפקטיביים באופן משמעותי מול החמאס ועשויים היו להשפיל אותו או לגרום לו נזק לטווח ארוך.

מה הפיתרון, אם כן?

החמאס, כך מבין כל סטודנט שנה א’ ליחב”ל, לא באמת יסכים להפסקת אש. בטח לא בכאלו תנאים. גם מצרים לא ממש ששה להפסקת אש. הרבה יותר הגיוני שהיא היתה שמחה אילו חמאס, בן בריתם של האחים המוסלמים, היה נמחק מן המפה.

שיתוף הפעולה של שתי המדינות, מצרים וישראל, הנפיק מסמך פנטסטי שלא יהיה רלוונטי לחמאס, אך יספק לישראל את השקט אותו היא מבקשת, לקראת המהלכים הבאים.

והחמאס, כמו עכבר הצועד בעיניים עצומות למלכודת, סירב כצפוי למתווה ‘המפשיל’ מבחינתו, ולישראל יש את הלגיטימציה בינלאומית לפעילות נרחבת ואפקטיבית.

האשמה לכל תמונה קשה מרצועת עזה תיוחס כעת לחמאס, הארגון שבחר להמשיך ולירות, ומיאן לקבל את הסכם הפסקת האש.

והמצרים? הם רק חיכו לסירוב של החמאס, או כמו שאמר היום פרופסור פודה בערוץ 2, דחיית ההצעה המצרית היא פגיעה קשה במצרים, שלא ישכחו את התנהגות החמאס, ויגיבו באופן כואב כמו שרק המצרים יודעים לעשות.