עיתון ‘יתד נאמן’ יצא הבוקר (שלישי) בביקורת חריפה נגד מי שהוא מגדיר “עיתונאים חצופים שחושבים שהם מכתיבים את סדר היום”.
במאמר המערכת של חינמון יום שלישי נכתב תחת הכותרת ‘לבער את השיטה’: “בתקופה האחרונה אנו עדים לתופעות חמורות ביותר, כשאינשי דלא מעלי שיושבים ליד מקלדת, מעיזים להשתלח בגדולי תלמידי החכמים בפראות מזעזעת שלא הכרנו קודם”.
לפי העיתון, “החוצפא יסגי רושמת שיאים חדשים והססמוגרף שמודד את הרעידות רושם תנודות חדות. גורמים אינטרסנטים מאפשרים לכותבים חסרי אחריות להסתובב ללא רסן ולנשוך תלמידי חכמים בשפת ביבים שפלה וירודה מתוך רצון להשפיע על סדר היום בציבור החרדי. מציאות זו מחייבת תגובה חריפה ביותר שתדביר את התופעה, אחת ולתמיד”.
כותב המאמר, המכוון לעיתונאים באתרי האינטרנט החרדיים, מציין כי אין כאן כוונה לעסוק בהרחבה, “באווירת הכפירה ביסודות הקיום החרדי שנושבת מכל פינה ופינה בכלי תקשורת כאלו. המאבקים הקשים ביותר שהיהדות החרדית מתמודדת נגדם, רוחות הזעף של התקופה שמבקשות להחדיר את צינת ה’אשר קרך’, מנשבות משם. קוצים של השקפת עולם עקומה ודרדרים של זלזול בכבודם של תלמידי חכמים שננעצים בבשרה של היהדות החרדית, פורצים משם ומתנהלים שם. אש הזרה שבוערת בשולי המחנה, מוצתת מחדש פעם אחר פעם וגובה להבותיה נשמר בהתמדה כדי לשרוף ולחרוך כל חלקה טובה”.
לדבריו, “פגעיה של התקשורת הזו, הינה סוגיה שיש לדון בה בהרחבה בנפרד, כי היא נוגעת גם ב’לא תתורו אחרי לבבכם’ וגם ב’אחרי עיניכם’ – ומקיפה כמעט כל נושא שהיהדות הנאמנה נוגעת בו. אבל הסוגיה הבוערת עכשיו זו ההשתלחות בתלמידי חכמים”.
לפי כותב מאמר, בעבר נהגו העיתונאים לתלות את הקולר על ‘העסקנים’, ואילו כיום הפכו לזלזל ברבנים עצמם: “אם עד היום הדברים היו מתבצעים שם ב’חוכמה’ ובעורמה, אם עד כה כלי התקשורת הללו היו מכניסים את ראשיהם בין ההרים הגבוהים בהתחכמות, השתיקה שאיננה כהודאה סללה להם את הדרך להסלמת המצב ואיפשרה לאינטרסנטים שונים להשתמש בכלי התקשורת הללו כדי לפסוע על ראשי עם קודש ולפגוע במישרין בראשי ישיבות מהחשובים שבדורנו ובתלמידי חכמים מופלגים, מתוך מגמה להשפיע בתוככי היהדות הנאמנה ולהטות את הרוח לכיוונם.
“הבוז המשכילי עתיק היומין, ניתז מתוך דיווחיהם המוטים כשהם פוסלים במומם ומאשימים את שומרי משמרת הקודש שכל עמידתם על משמר היהדות הנאמנה היא מתוך תאוות שליטה.
“בעבר הם לא האשימו את ‘גדולי הדור’ אלא את ‘העסקנים’, בדיוק כמו שהמשכילים תקפו את המזכיר רבי יעקב ליפשיץ והתכוונו למרנא רבי יצחק אלחנן ספקטור, אבל כחלוף הזמן, הם כן מאשימים. פגיעתם הפכה ישירה, חיציהם הפכו משוחים בארס והרס והמציאות מחייבת לא רק טיפול שורש, אלא עקירה. זו סוגייה שעומדת בציפור הנפש של היהדות הנאמנה. בדור תהפוכות האפשרות היחידה לשרוד היא באמצעות אמונת חכמים וכבוד חכמים. בימים שהניסיונות כל כך קשים, רק ההיאחזות במרנן ורבנן גדולי הדור שליט”א וההתדבקות בתלמידי חכמים היא המתכון להישרדות, אין דרך אחרת”.
הכותב קובע: “הגיעה השעה לשים קץ לאותו עולם דמיוני והזוי של עיתונאים חצופים אלו ובעלי האינטרסים שסבורים כי הם מכתיבים את סדר היום של היהדות הנאמנה ולכן מרשים לעצמו להשתלח בנכסים היקרים ביותר לצבור התורתי – מרביצי התורה.
“אי אפשר לחשות מול נזקיהם של אותם זרזירי עט ומקלדת שאינם נסתרים אפילו מעיני הצבור החילוני שמחכך כפות ידיים בהנאה, כפי שכבר כתב אחד מבכירי הפובליציסטים בעיתונות הישראלית: ‘עתונאים זריזים שרגלם האחת בתוך החומות ורגלם האחרת בחוץ שהנכונות שלהם ללכת נגד הזרם מרשימה. גם הנזק מרשים’.
“עכשיו עם חציית הקווים, זו השעה להגיד להם ‘עצור’. העיתונאים הזריזים שרגלם האחת בתוך החומות ורגלם האחרת בחוץ, צריכים להוציא גם את הרגל השנייה על כל המשתמע מכך, אלא אם כן יעשו פניית פרסה וישובו. מי שימשיך לשלוח יד מגושמת ומגורמת לתוך גדרות מחננו ולפגוע לא רק בעיקרי החרדיות אלא בשרי האלפים היושבים ראשונה במלכותה של תורה, אסור לו שכף רגלו תדרוך בין הגדרות הללו”.