משקיע העל וורן באפט מציע למשקיעים המעוניינים ללכת בדרכו “לפחד כשאחרים מציגים תאוות בצע, ולהיות תאבי בצע כשאחרים מפחדים”. רק כך, כנראה, אפשר לנצח את השווקים.
מחקר חדש בתחום המוח ניסה והצליח להציג את ההבדלים בין ‘המוח החושש’ לבין ‘המוח תאב הבצע’, באמצעות סריקות MRI. הפרופסורים קולין קרמר ואלק סמית’ מאוניברסיטת קל-טק ושותפיהם לכתיבת המאמר, בנו שוק מניות ניסיוני שבו הנבדקים יכלו לסחור ולהרוויח כסף אמיתי. החוקרים יכלו לשלוט בערך ה”אמיתי” של החברות, כלומר לקבוע מה יהיה הערך של המניות ברגע שבו המסחר בהן ייעצר. הסטודנטים סחרו במשך 50 “תקופות”, כלומר ניתנו להם 50 הזדמנויות לקנות או למכור מניות.
בתוך השווקים התפתחו עם הזמן, בדומה למציאות, “בועות” של נכסים, שמחירם עלה במהירות במסחר ער, מעבר לשווי הנקוב שלהן. כאשר המניות ה”בועתיות” עלו, הראו סריקות המוח כי אזורים במוח המקושרים עם תגמול חיובי, פועלים בצורה חזקה. במילים אחרות, המוח שלהם ציפה להמשך הגעת הכסף, כלומר – הם היו תאבי בצע. ואולם, אצל חלק קטן מהמשקיעים הבחינו החוקרים בדפוס מוחי אחר – גם אצלם אמנם פעל מנגנון התגמול, אך במקביל אליו הופעל גם מנגנון הפחד, שגרם להם כנראה לדמיין את אובדן ההכנסות שהעליות כבר יצרו להם.
ההבדל המוחי תורגם גם להתנהגות המשקיעים בפועל. אלה שהונעו על ידי מערכת התגמול בלבד, קנו כשהמניות היו בעלייה ואפילו בשיא. החוששים, חוו כאמור את מנגנון התגמול, אך לא הגיבו אליו כל פעם שנדלק, כנראה בגלל הפחד. גם כאשר הם ראו שהמניות מניבות להם כסף (ומנגנון התגמול שלהם התעורר), זה לא גרם להם לרוץ לחזור על אותה ההתנהגות ולקנות עוד. למעשה, הם אלה שבסופו של דבר החליטו שמספיק להם, יצאו מהשוק וגרמו למעשה להתנפצות הבועה. החוששים הם אלה שבסופו של דבר הרוויחו יותר כסף.
“הנבדקים הללו שהרוויחו הכי הרבה כסף, היו צריכים לעשות משהו מאוד מורכב רגשית”, אמר קרמר בהודעה לעיתונות שהוציאה האוניברסיטה, “הם היו צריכים למכור כשהמניה בתנופה, ומנגנון התגמול שלהם מאותת להם שהם עשו טוב כשקנו. אבל הפחד שלהם מהפסד ההכנסות שכבר רשמו, עוזר להם”. החלק במוח שנדלק רק אצל מי שידעו מתי לצאת ולא אצל מי שהתנפצו עם הבועה, נקרא אינסולה (insula). הוא נקשר בעבר לרגשות כגון חשש פיננסי או הימנעות מסיכונים, והוא מופעל גם כשחווים כאב פיזי, מריחים ריח רע או חווים מבוכה חברתית.
נציין, עם זאת, כי המשקיעים שהרוויחו הכי הרבה כסף, לא היו כאלה שמונעים על ידי חשש בלבד. אלה שחששו מכל התעסקות עם הבורסה – אפילו זו המדומה שהוקמה לצורך הניסוי – לא קנו הרבה ולא מכרו הרבה, וכתוצאה מכך לא הרוויחו ולא הפסידו, מצב שבעולם האמיתי מתורגם לשחיקת ערך הכסף. המרוויחים היו אלה שהיו מספיק אמיצים כדי להיכנס לבורסה בעוצמה, אבל לא רק במניות שנמצאות בתנופת עליות, וגם העזו לצאת מוקדם, מבלי לחשוש שהם יפספסו את החגיגה.
החוקרים גילו משהו נוסף בניסוי – שבועות נוצרות באופן טבעי בשוק ניסיוני, וזאת מבלי שאף אחד נותן למשקיעים מידע כלשהו לגבי המניה. הבועה נבעה בניסוי הזה מעצם קיומן של קניות קודמות שהעלו את ערך המניה כמה ימים רצוף, והיווצרות דפוס של חזרה על מה שמצליח אצל המשקיעים שהונעו על ידי תאוות הבצע. זאת, בניגוד למה שטוענים כלכלנים מסוימים, שבועה נוצרת רק בזכות דיסאינפורמציה או הייפ תקשורתי.