זה קרה לפני תשעים ושתיים שנה בלנינגרד (כיום ס’ פטרבורג) שברוסיה. בשעת לילה מאוחרת הקיפו אנשי המשטרה החשאית את ביתו של רבי יוסף-יצחק שניאורסון, הרבי הריי”צ מליובאוויטש, והובילו אותו לכלא.
זו הייתה נקודת שיא במאבק שניהל הרבי נגד השלטון הקומוניסטי, שניסה לחסל את היהדות ברחבי ברית-המועצות. השלטון סגר את תלמודי התורה והישיבות, והרבי פעל לפתוח מוסדות מחתרתיים. השלטון אסר לערוך ברית מילה, והרבי שיגר מוהלים לרחבי רוסיה. השלטון אטם מקוואות טהרה, והרבי הקים מקוואות חדשים.
נס גלוי
מאסרו של הרבי בא אחרי שהשלטונות עמדו על היקפה ונחישותה של הפעילות המחתרתית שניהל. שליחיו וחסידיו הגיעו לכל פינה ברחבי המדינה. המשטרה החשאית עצרה את הפעילים, אך מייד באו במקומם אחרים. התלמידים הושלכו לכלא, אך בצאתם נמלטו למקום אחר והוסיפו ללמוד תורה.
דבר לא הרתיע אותם – לא מאסר, לא הגליה לסיביר, אפילו לא מוות. ואז גמלה בלב השלטון ההחלטה לפגוע בראש המחתרת – ברבי.
מטרתם הייתה ברורה. “בעוד 24 שעות תומת בירייה”, הודיע לרבי אחד החוקרים. זה לא היה איום סרק. כך נקבע שחור על גבי לבן בתיק החקירה שלו. בימים ההם היו החלטות כאלה מיושמות מייד. העובדה שהרבי ניצל היא נס גלוי ממש.
במבט לאחור קשה מאוד להבין זאת. בימים האפלים ההם נאסרו וחוסלו מאות אלפים שהוגדרו ‘אויבי המהפכה’. לא היה צורך בבתי משפט ובהליכים מסובכים.
החקירות נועדו למטרה אחת ויחידה – לעלות על עקבותיהם של עוד פעילים. לאנשי הבולשת הוענקה סמכות אדירה, והם לא נרתעו מלאסור ומלחסל שרים ואישי ציבור נכבדים, רבנים ולהבדיל כמרים, גנרלים ואנשי מדע דגולים.
מה אפוא קרה? מדוע נאלץ השלטון הרוסי העריץ לסגת אט-אט מכוונתו, עד שניתנה ההוראה לשחרר את הרבי? היו קצת לחצים בין-לאומיים, הייתה פעילות דיפלומטית, ואחרי הכול אין לזה הסבר. זה היה נס גלוי מאת ה’.
עברנו את רוסיה
המאבק הזה הוכיח שעמידה יהודית עקשנית על שמירת התורה והמצוות בכוחה לנצח גם אימפריה אדירה. כשבעים שנה נמשך המאבק, והוא נסתיים בניצחונו של עם ישראל. יד הברזל של השלטון הקומוניסטי לא הצליחה לכבות את גחלת היהדות. גם בימים הקשים ביותר הלהבה הזאת בערה וחיממה, אם כי במחתרת ובהיחבא. בבוא העת התלהטה מחדש, וכיום היהדות פורחת ומשגשגת ברחבי ברית-המועצות לשעבר.
גם בחיים שלנו יש ללא הרף מאבקים ומבחנים. לפעמים נדמה שצריך להיכנע ולהרכין את הראש. חג גאולתו של הרבי, בי”ב-י”ג בתמוז תרפ”ז (1927), מלמד שדווקא נחישות ודבקות מוחלטת בה’ ובתורתו הן המנצחות.
עברנו את פרעה, עברנו את המן, עברנו את רוסיה ואת גרמניה הנאצית, ועם ישראל חי ומשגשג, עד הגאולה השלמה.