הי, קוראים לי מנחם מן, וגם אני נחשפתי השבוע לסרטוניי האימה של שוטרים המתעללים בחרדים.
נחשפתי גם לתגובות הרצות ברשת. לאלו של העיתונאים, של מובילי הדעה, וגם של הנערים הצעירים שמטקבקים במרשתת.
כולם היו מזועזעים עד עמקי נשמתם, וכולם דרשו את התערבותו המיידית של השר הממונה על המשטרה – גלעד ארדן.
זה בהחלט מקומם.
איך אפשר לראות יהודי הנמשך בפאותיו, או בחור ישיבה הנדרס על ידי אופנוע יס”מ בכוונה תחילה (אני ראיתי!) ולהישאר אדיש?
אי אפשר.
אבל אני, לשם שינוי, הייתי מזועזע דווקא מכם. מכל עמיתי וחבריי במדיה החברתית, ומכל אלו שבאמת הזדעזעו מהסרטונים.
כן כן, הזדעזעתי מהזעזוע.
תנו לי רגע להיות ברור.
•
חבריי היקרים, אתם לא מתביישים? אתם נורמליים? באמת חשבתם אי פעם לתת אמון באותו גוף הנקרא ‘משטרת ישראל’?
אתם באמת סבורים כי מדובר בגוף הגון והוגן שאמור לשרת את כלל הציבור הישראלי מבלי הבדלת דת וגזע?
ולא, אני לא מדבר דווקא על ‘משטרת ישראל’, כבודה במקומה מונח.
אי מדבר על ‘מדינת ישאל’ בכללותה.
אני מדבר עליכם חרדים תועים שנשבתם בטעות בקסמה של מלכות, והתחלתם להרגיש יותר מדי בבית, בגלל שהשוטרים האלו – המחזיקים בקנה ובאגרוף, או בגלל שהפקידים האלו – המחזיקים בעט ובחותם, מדברים באותה השפה שאנחנו מדברים.
ברוסייה הייתם מעזים להפגין? מול אנשי הק.ג.ב. הייתם מרשים לעצמיכם למחות?
לא.
אז מה ההבדל? היכן הוא השוני?
אני אגיד לכם. אתם פשוט ציונים גמורים, שמאמינים יותר מדי בשוטרים ובהנהגה, רק בגלל שהיא במקרה מורכבת מהנהגה יהודית.
ופה הבעיה! הם יהודים, זה נכון. אבל הם עמי ארצות!
ועם הארץ כידוע נחשד גם על הרציחה! (פסחים מט: ברש”י שם).
אף פעם לא התבטל הכלל הזה.
מה קרה לכם? השתגעתם?! למה חשבתם בכלל שלא ימשכו לכם בפיאות, ומדוע סברתם כי נער חרדי עם כובע וחליפה לא יחטוף מכות רצח מעם הארץ?
מה עובר עלינו?
•
אני לא יודע אם זה נכון או לא. אבל העולם מספרים על הרב מבריסק שהיה מתכופף בכל פעם שהיה עובר מסוק ישראלי מעל ראשו. כשבקשו ממנו הסבר לפשר הדבר, ענה הבריסקע’ר-רב בפשטות שעם הארץ חשוד על הרציחה, והוא פשוט מפחד שהטייס במסוק ינחית על ראשו פצצה.
ואתם?
שמא פחות יהודים מהבריסקע’ר-רב הנכם?
•
ועכשיו, ברגע של רצינות. עם קצת פחות התלהמות.
מה אנחנו חושבים לעצמינו כשאנחנו יוצאים להפגנות מול שוטרים חילונים חזקים וחסונים? מה אנחנו חושבים באותם רגעים? האם אנחנו סבורים כי השוטר היהודי שמוזן מהסתה יומיומית כנגד הציבור החרדי יעמוד באדישות ויכלא את רגשותיו?
למה שהוא יעשה את זה? הוא למד פעם מסילת ישרים? הוא יודע בכלל איך מתגברים על כעס?
שתבינו כבר. אנחנו החרדים מוגדרים כדבר המאוס ביותר בציבוריות החילונית.
למה אנחנו לא מבינים את זה אחת ולתמיד?!
חרדי שחי כאן, ושומר על מסורת ישראל, מזכיר לחילוני החופשי את עברו היהודי, וממילא הוא גורם לו לרגשות השנאה הכי קשות שקיימים בבריאה.
לא יעזרו לנו זק”א, יד שרה, עזר מציון, ועומר ינקילביץ’. כל הדברים האלו יפים בכל מיני רגעים מזויפים של פיוס ואחדות – עאלק.
ברגעי האמת, ובחיי היום-יום רוצה כל חילוני שחי במדינת ישראל לשחוט אותנו על ראשינו ועל קרבינו. ושאף אחד פה לא יתבלבל ויצקצק.
ואם המשפט הזה מפריע למישהו, הוא מוזמן בבקשה לגשת לארון הספרים היהודי ולקרוא את משנתו של רבי עקיבא (פסחים מט:) כשהיה עם הארץ.
•
די כבר.
די. בואו נצא מהסרט, ונפסיק להיות רבי לוי יצחק מברדיטשוב.
כלומר נמשיך, אבל רק כשאנחנו רואים את עומר אדם עוצר הופעה ומברך שהכל, או את עומר אדם מוותר על מיליון שקל בשביל שבת, או סתם כשאנחנו רואים את עומר אדם.
אבל באופן כללי, אנחנו מוכרחים לדעת מול מי אנחנו עומדים. מול ערב רב, ומול יהדות חילונית מתבוללת שרוצה לרמוס ולדלל את כל היקר והקדוש.
אנחנו חיים כאן בנס גמור.
בנס מופלג, שמתרחש רק בחסות הפוליטיקלי-קורט, והי’ענו תרבותיות שירשו החילונים מאומות העולם. שם מותר לרצוח רק בסתר, ולא בפרהסיה.
אחרת, אלמלא מורא מלכות של טראמפ, מזמן היינו מושלחים כולנו לגטאות, ומובלים כבהמות ברכבת ישראל לדימונה.
•
אז רגע לפני שאתם יוצאים להפגנה הבאה, קחו את התלמוד הבבלי, קראו שם על הסכנות מעמי הארצות, ותחזרו הביתה.
אין לנו באמת את הזכות לעמוד מולם. וגם לא את ההיתר ההלכתי לכך.
אסור לאדם להכניס את עצמו למצב של סכנה. גם כשהיא נראית הכי יפה שבעולם: עם מדים שחורים, קסדת ראש שלמה, וכפפות איגרוף.
•
ורגע לפני שאני נועל את הפוסט הזה. תנו לי להכניס כאן את כל המילים היפות האלו בחוק, שמצילות אותי מתביעה.
אז ככה:
הכותב לא מטיף לאלימות מכל סוג שהיא, וכל אחת כזאת נוגדת את חוקי היהדות והחברה האנושית.
כל היהודים בעולם הם נשמות טובות, וכולם רוצים לעשות טוב כל הזמן האחד לשני.
כל השוטרים במדינת ישראל הינם אנשים מיוחדים וטובים המוסרים את נפשם למען שמירת העם והארץ, וחלקם בזה ובבא גדול עד למאד.
כל האמור לעיל אינו מכליל כלל ועיקר, ומדבר על מיעוט דמיעוט, שאין ללמוד ממנו על הכלל.
כל המלל הארוך הזה נכתב מתוך כאב רב, ואין לקחת אותו ברצינות. הוא רק משל למה שיכול היה לקרות כאן אלמלא הייתה כאן מדינה דמוקרטית ומתוקנת שמוסרת את נפשה ודואגת במסירות לכלל אזרחיה, ללא הבדלי דת גזע ומוצא.
שוטרי משטרת ישראל בפרט, ומדינת ישראל על כל עובדיה ואזרחיה בכלל, הינם יהודים כשרים וגמורים שאוהבים את כל בני האדם באשר הם. ואין זה נכון לומר שחילוני רוצה להזיק, אפילו בציפורן הקטנה, למישהו אחר רק בשל אמונתו השונה ואורח חייו.
בקיצור, תשכחו את כל מה שקראתם עכשיו.
ט.ל.ח.
• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]