בשבת הבאה נציין את יום ההילולא העשרים וחמישה של הרבי מליובאוויטש (תשנ”ד-תשע”ט). נרבה לדבר על גאונותו ועל תורתו, על פועלו ועל הנהגתו. נספר סיפורים מרוממים ומרגשים על דאגתו לכל יהודי ועל תשומת ליבו גם לילד קטן. נתפעל ממופתים פלאיים שהתחוללו על-ידי ברכותיו ותפילותיו.
אבל הימים האלה, ימי ההכנה לקראת היום הגדול, צריכים להיות גם עת חשבון נפש.
כי הרבי לא רק מחולל בעבורנו ישועות ומרעיף עלינו ברכות, אלא גם תובע מאיתנו לפעול ולעשות. למעשה, כל המעיף מבט, אפילו שטחי, בשיחותיו ובאיגרותיו רואה בהן תביעה בלתי-פוסקת – להוסיף בתורה ובמצוות, להתעלות בעבודת ה’, להתחזק באהבת ישראל ולהאיר את העולם שסביבנו באור של טוב וקדושה.
צינור השפע
ראוי לשים לב לנקודה מעניינת: ידוע שצדיקים נהגו לקשור את ברכותיהם בדבר גשמי כלשהו. היו שנתנו למבקשי הברכה דבר מאכל או משקה, ודרך זה פעלו ישועות (ואין כאן המקום להיכנס להסבר הדברים). אך הרבי קישר את ברכותיו בפעולות של מצוות דווקא. מבקשי ברכה קיבלו ממנו הוראה לבדוק את התפילין והמזוזות. לבאים אליו העניק דולר או שניים, ובכך עשה אותם ‘שלוחי מצווה’.
כי זו התביעה המרכזית העומדת בבסיס דרכו ומשנתו של הרבי – להאיר את העולם באור התורה והמצוות. כמעט בכל איגרת של הרבי מופיעה זריקת עידוד להתחזקות בקביעות עיתים לתורה, להוספה במתן צדקה, להפצת אור היהדות בסביבה.
פעמים רבות, כאשר התעוררו יוזמות למתן מתנות כאלה ואחרות לרבי, הבהיר הרבי שהמתנה הטובה ביותר בעיניו היא שיהודים יוסיפו בלימוד התורה ובקיום מצוותיה. זה העיקר וזו משימת חייו המרכזית.
הוראותיו אלה של הרבי הן צינור השפע שדרכו אנחנו מקבלים את ברכותיו. כשאנחנו מקבלים עלינו החלטות טובות, להוסיף קביעות עיתים לתורה, להדר יותר בקיום המצוות, לתת יותר צדקה, להתחזק באהבת ישראל ולפעול להפצת אור היהדות והחסידות במעגלים רחבים יותר – בזה אנחנו נעשים ‘כלים’ לקבלת הברכות והשפע.
עוד ‘אצבע קטנה’
לכן הימים האלה הם ימי חשבון נפש, עד כמה אנחנו עושים ופועלים ברוח זו. בקהילות חב”ד ברחבי הארץ יש בימים האלה הרבה התוועדויות וכינוסים הממוקדים בהיבט זה – מה עשינו ומה עלינו לעשות עוד.
בתוך העולם הנבוך והמבולבל שאנו חיים בו סלל הרבי בעבורנו דרך ישרה לחיים בריאים, שמחים ומאושרים. בתורתו הוא מפזר ערפילים, מתיר ספקות ותהיות, מאיר נתיבים ברורים, ומפציר בנו: “ובחרת בחיים”.
מראשית הנהגתו קבע הרבי את ייעודו של דורנו – להיות הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה.
הוא קרא לכל יהודי להתגייס למשימה זו, של הכרעת העולם כולו לכף זכות, ולעשות אותו ראוי לבוא המשיח. בשנים היותר אחרונות קבע הרבי כי הכול כבר מוכן לגאולה. אבל אולי עדיין חסרה עוד ‘אצבע קטנה’ שלי ושלך. זו התביעה מכל אחד ואחת מאיתנו בימים אלה, כדי שנזכה בקרוב לגאולה השלמה.